|
|
Page:77
משמעותה היא החובה לחקיקה חברתית להגנת החלשים ולהבטיחה לכל אדם את המינימום הדרוש לקיומו . ז'בוטינסקי ראה בתנ"ך את המקור היהודי לתביעתו שהמדינה תבטיח לכל אדם את המינימום ההכרחי לקיומו האנושי , דהיינו מזון , מעון , מלבוש , מורה , מרפא . בלשונו – חמשת המ"מין . את עקרונותיו אלה , בדבר הבטחת מינימום לקיום אנושי לכול , פיתח ז'בוטינסקי בעיקר במהלך שנות ה30– של המאה ה . 20– בכך הקדים רעיונות דומים שפרסם בשנת 1942 הלורד ויליאם בוורידג' בבריטניה וכן את אלה שנכללו בהצהרת זכויות האדם שנתקבלה בידי האומות המאוחדות בשנת . 1948 רעיון היובל נראה לז ' בוטינסקי כנוסחה כוללת לתיקון החברה . רעיון החזרה , בכל חמישים שנה , לנקודת המוצא הכלכלית והחברתית , נראה לו רעיון בעל תוקף מוסרי עקרוני . משמעותו שהחברה לעולם אינה מגיעה למצב של שלמות ותמיד צריך להוסיף ולתקנה . ערכי היהדות נראו לז ' בוטינסקי נוגדים עקרונית את המארקסיזם . רעיון היובל פירושו שתיקון החברה יבוא בדרך של מהפכה חוזרת ונשנית , בניגוד לרעיונות המארקסיסטיים והסוציאליסטיים על מהפכה חד–פעמית האמורה להביא לתיקון הסופי של החברה האנושית . רעיון היובל , אף על פי שאינו בא לבטל את האי–שוויון בחברה , בא למנוע את הנצחתו והרחבתו . צדק חברתי ביהדות , לפי ז ' בוטינסקי , משמעותו קץ לרעב , לא שיכוך הקנאה . זאת ועוד , בניגוד להשקפה המארקסיסטית , מושגי היהדות כוללים , לדעתו , הגנה על הרכוש הפרטי וראייה בזכות הקניין חלק בלתי נפרד מרעיון חירות האדם . עם זאת הטעים שלדעתו היהדות מצדיקה את הגבלת זכויות הקניין למען מטרות הצדק החברתי ותועלת הציבור כולו . כאן הדגיש ז ' בוטינסקי לא רק את תרומת התנ " ך , אלא גם את המשכה בספרות הבתר–מקראית . בעקרונות המוסריים של התנ " ך ראה ז ' בוטינסקי תרומה מיוחדת של העם היהודי לתרבות המערב . לדידו , לא העלו היוונים והרומאים רעיונות לתיקון החברה האנושית והם חיפשו בעברם את תור הזהב שלהם . היהדות התנ " כית , לעומת זאת , פניה היו לתיקון חברתי הצופה אל פני העתיד . אמנם בפרטי הרעיונות התנ " כיים לתיקון החברה הוא מצא נאיביות שאינה מתאימה לתקופתנו , אך בעיניו , לא הפרטים העיקר , אלא העקרונות שביטאו ואשר צריכים לבסס את התיקון החברתי בעתיד . בנביאים ראה את ממלאי התפקיד הראשי במאמץ לשינוי החברה , מחברה הנשלטת בידי כוחות פרא לחברה המיוסדת על צדק ומוסר אנושיים . במוסר הנביאים מול השליטים מצא ז ' בוטינסקי גם ביטוי מאוזן לצורך להגביל את כוחם של השליטים לשם הגנת החירות של בני אנוש , בלי לגלוש לאנרכיה . מההגות היהודית–דתית הבתר–תנ"כית ייחס ז'בוטינסקי חשיבות למשנה ולרמב"ם , אך בדרך כלל ראה בהגות שהתפתחה בגולה , עד תחיית הציונות , לרבות בתלמוד ובספרות הרבנית , לא יותר מתרגול ואימון הרוח על ידי פרשנות ופיתוח של ערכי היהדות המקוריים המצויים בתנ"ך . את הערכים הנצחיים של היהדות ייחס לתנ"ך ולמקום הולדתו – ארץישראל . לדבריו , מחייבת התחייה הלאומית בארץ–ישראל להשריש מחדש את קודשי התורה בחיי האומה . אלה , כפי שהסביר , הם אותם ערכי מוסר אוניברסליים שהם נעלים מכוח מהותם העצמית , אך אל לו לעם היהודי להתכחש למקורם התנ"כי . השרשת הערכים האלה היא לאו דווקא עניין דתי , אלא משימה לאומית , ואפילו אתגר בינלאומי . אין זה נכון , לדעתו , שהמסורת , התורה או הדת עניין פרטי הם . הדת היא נכס האומה כולה והיא שייכת גם לאפיקורסים . הציונות כתנועת תחייה לאומית יהודית אינה יכולה להתעלם ממורשת דורות כה רבים של הגות דתית יהודית . עם זאת עמד ז'בוטינסקי , שהוא עצמו לא היה אדם דתי , על כך שאמונתו הדתית של האדם היא עניינו הפרטי . בגולה שימשה הדת , לפי ז'בוטינסקי , כמבודד טבעי שהגן על ייחודה של האומה אחרי אובדן עצמאותה . משנהרס המבודד הזה בעת החדשה , בעקבות פירוק הגטו , נוצר הצורך במבודד האחר של הקיום הלאומי , דהיינו , טריטוריה משותפת . הציונות באה אפוא במקום הדת כמבודד לאומי , ובעתיד תיתכן שמירת ייחודו הלאומי של העם היהודי רק בארץ–ישראל . עם זאת , בנוגע לדת כשלעצמה , דגל ז'בוטינסקי בתחייה דתית , שתעקור מהדת יסודות מאובנים שהיו בה ואשר אין להשלים עמם , כגון היחס לנשים . את התנ"ך ראה ז'בוטינסקי כקריאה לתיקון העולם . לפיו , הפילוסופיה הסוציאלית של התנ"ך משמעותה כי האל ברא את העולם אך האדם חייב לפעול לתיקון העולם שברא האל . הדעה שהאדם יכול וחייב לתקן את העולם היא עיקר התרומה היהודית לתרבות המערב בתחום החברתי . במאבקו של יעקב במלאך הוא ראה ביטוי סמלי ונועז לשאיפת האדם לתיקון עולם אפילו מתוך מאבק בשליח האל . עם זאת סבר ז'בוטינסקי שהתרבות הלאומית היהודית החדשה צריכה לשאוב לא רק ממקורות יהודיים , אלא גם לקלוט ערכים מערביים כלל אנושיים , ובין אלה החשיב במיוחד את ערכי הדמוקרטיה המערבית . בניגוד להגותו החברתית , לא ביסס ז ' בוטינסקי את גישתו המדינית ( ר ' גם מדור תנועות לאומיות וחברתיות ) על השקפה יהודית . את גישתו המדינית המעשית שאב דווקא מהמציאות החוץ–יהודית . הוא האמין , כדבריו , לא בגואל העתיד לבוא , אלא בכוח הדרוש לעם היהודי כדי להביא לעצמו את הגאולה – בדומה לכוח המשמש את השכנים הלא–יהודים . העוצמה המוסרית שבציונות היא לדבריו בעלת ערך מדיני כשלעצמה ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|