|
|
Page:65
אבל אז דורשים מהם לחיות בתוך עולם מושגים מיושנים . הם רוצים להיות "אירופים עבריים , " אך בתנאים הקיימים יכולים הם למלא משאלה זו רק בנוטשם את כור מחצבתם . התיקון למצב הזה יכול לבוא רק במהפכה רוחנית של העם כולו , שישליך אחרי גוו את עולם ההלכה כולו ויחתור לחיות , ככל העמים האירופיים , חיים ריבוניים בארצו ובמולדתו . מתוך הלך רעיונות זה הגיע ברדיצ'בסקי לקונגרס הציוני הראשון ותבע מהרצל להכריז על הציונות כתרבותו החדשה של העם . הרצל , שהיה מעוניין בשיתופם של שומרי מצוות ורבנים רבים ככל האפשר בתנועה הציונית , דחה את הצעתו על הסף וברדיצ'בסקי המאוכזב המשיך להשקיף על העליות והירידות בדרכה של הציונות "מבחוץ" כשלבו מלא ספקות בנוגע לסיכויי הצלחתה . תורתו העיונית של ברדיצ ' בסקי על התרבות היהודית התהוותה כולה מתוך פולמוס פורה עם תורת אחד העם . הוא מאשים את מורו–יריבו בהצגת הרמוניה מלאכותית , אידיאולוגית , של התרבות היהודית בעבר . אין זה נכון , לדעתו , שהיהודים העלו תמיד על ראש דאגתם את המוסר . בימי המקרא חיו היהודים ככל העמים סביבם על חרבם ועבדו לאלילים . השירה קדמה אצלם למחשבה עיונית והסיף היה חשוב להם מן הספר . מציאות זו סולפה לבלי–הכר על ידי עורכי המקרא . לאחר חורבן הבית הראשון , ועוד ביתר שאת לאחר חורבן הבית השני , עוברת התרבות העברית הקדומה תהליך של ספיריטואליזציה מרחיקת לכת . כל מה שטבעי לאדם – הנאות החושים , הדאגה לגוף , עבודת הכפיים והגבורה הצבאית – נדחה , והאדם היהודי נעשה כפוף לספר ההלכה ולעול המצוות הנוטלים ממנו את חירות ההרגשה והמחשבה . מתוך רוח זו השלימו היהודים עם חורבנם הפוליטי והצבאי ואף ראו בחורבן זה יתרון המאפשר להם לפתח את תרבותם הדתית מתוך אטימות מוחלטת לתנאי חייהם ה " חיצוניים . " כך אבד להם גם טעם הישיבה במולדת , ומרצונם , ללא כל כפייה חיצונית , עזבו בהדרגה , לאחר חורבן הבית השני , את ארץ–ישראל ונשתקעו בגלויות . הלך מחשבה זה מביא את ברדיצ'בסקי לרעיונו היסודי שהדרך לשחרור האומה עוברת מבעד לשחרור היחיד מכבלי המסורת . העם זקוק ל"שינוי ערכים" מוחלט : יחס חדש וחיובי לקשר עם הטבע , לעבודה למען הקיום , לרבות עבודה פיזית , לגוף וצרכיו , לגבורה צבאית , ליופי החיצוני ולאמנויות , ובעיקר – יחס חדש לכל גילויי התרבות האירופית . יש לומר שברדיצ'בסקי אינו הראשון שהעלה תביעות אלו . הן הועלו לפניו על ידי קודמיו באגף הרדיקלי בתנועת ההשכלה העברית כי"ל גורדון ומ"ל ליליינבלום . כל המבקרים האלה של החברה היהודית – ולמעשה הספרות העברית החדשה כולה – הסכימו שחינוך צר אופקים העומד כל–כולו על לימוד ההלכה ופרשנותה ושחיים המושתתים על שלטון מוחלט של הדת ופרנסיה , שאפיינו את יהדות מזרח–אירופה בימיהם , מורים למעשה על תקופת שקיעה של התרבות היהודית . אך מקוריותו של ברדיצ'בסקי מתבטאת בשני דברים . ראשית , הוא מזהה את שורשי הניוון התרבותי עוד בעבר הרחוק , באובדן העצמאות המדינית , ביציאה לגולה ובצמיחתה של התרבות הרבנית , ולא רק בהוויית החיים המצומקת של יהדות מזרח–אירופה בימיו . שנית , הוא מדגיש את הצורך בשינוי הפסיכולוגיה של היחיד כתנאי להפיכת הקיום היהודי כולו ללאומיות טריטוריאלית " עברית" מלאה . בהשפעת ניטשה נעשית אצלו שאלת ערכי היחיד לשאלת מפתח ובה יש , לדעתו , לחפש גם את מקור הקלקלה של החברה היהודית כולה וגם את תקוות ההתחדשות . יחד עם כתיבת סיפורת ומאמרים הגותיים החל ברדיצ'בסקי גם בכתיבת מחקרים היסטוריים שאת הבולט שבהם , סיני וגריזים , כאת מרבית מחקריו האחרים , לא זכה להשלים . בסיני וגריזים הוא חותר להראות שמסורת קדומה יותר שרווחה בעם ייחסה את מתן חוקי התורה המפורטים למעמד הר–גריזים ולא ברדיצ'בסקי עם רעיתו ובנו – תיקון לבריחת הדור הצעיר אל תרבויות אחרות יבוא רק במהפכה רוחנית של העם שישליך אחרי גוו את עולם ההלכה ויחתור להיות ככל העמים האירופיים
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|