|
|
Page:63
גרמניה בפני השלטונות , ובק נתמנה להיות ראשה . בהבינו כי " ההיסטוריה בת אלף השנים של קהילת יהודי גרמניה " עומדת לפני קצה הטראגי , עלה בידו לאחד את כל פעולותיה שברחבי המדינה כדי להבטיח לה את מרב הכוח נוכח מאמציהם המצטברים של הנאצים לשלול מן היהודים לא רק את זכויותיהם האזרחיות , כי אם גם את כבודם ואנושיותם . אף שהמשטר הכריז עליו אדם מסוכן לסדר הציבורי , הוא ויתר שוב ושוב על הזדמנויות הגירה , מתוך החלטה להישאר בגרמניה כל עוד יש בה מניין יהודים שיוכל לשרתם . ב1943– נשלח למחנה הריכוז בטרזיינשטאט . ושם המשיך לשמש דוגמה לאומץ לב מוסרי וטרח ללא ליאות לעודד את רוחם של אחיו לכלא ולהקל עליהם את סבלם . בתוך כך המשיך להרצות על היהדות ועל הפילוסופיה של ההומניסטים הגדולים מאז ימי יוון ורומא עד העת החדשה . עם שחרורו ממחנה הריכוז עבר ללונדון ונעשה יושב ראש האיגוד העולמי ליהדות מתקדמת . בק הרבה לכתוב על הפילוסופיה ועל ההיסטוריה של היהדות . ספרו הידוע ביותר , ; 1905 ) Das Wesen den Judentums עברית : מדע היהדות , ( 1968 נכתב בתגובה לספרו של אדולף פון הארנק על הנצרות , שהופיע בשנת 1900 והציג את היהדות כדת לגליסטית נטולה כל משמעות מוסרית ורוחנית . בתוך שהבהיר את תורות המוסר שביהדות , שאותן הציג כלבל 7 ה של האמונה היהודית , לא היסס בק לצאת ל"מתקפת נגד" על טענתו של הארנק בדבר עליונותה של הנצרות . הוא השתבח ביהדות כ"דת קלאסית" המציגה למאמיניה תביעות מוסריות בעולם הזה , בניגוד לנצרות , שהיא "דת רומנטית" המעודדת פסיביות , כיוון שהיא מושתתת על רגש ורואה באמונה ובהתגלות את מימושה של הדת . כעבור זמן עידן את עמדתו , ציין כי היהדות מכירה ב"מסתורין" של האלוהות , והחל לדבר על הקיטוב היצירתי שביהדות בין תורות הנסתר של המיסטיקנים והמקובלים היהודיים לבין הציו 8 יים המוסריים של התורה . לדידו של בק , הדת ה"אמיתית , " כפי שהיא מיוצגת ביהדות , היא רגש אתי שבאמצעותו הפרט ה"רציונלי" לומד להכיר את רצון האל ולהתנסות בו , באמצעות מצו 1 ת עשה . בהטפתו לעמדה זו הוא מתגלה כתלמידו של הרמן כהן ופרשנותו הקאנטיאנית ליהדות ולאתיקה של המונותיאיזם . הוא שאב את השראתו גם מדילתיי וההרמנויטיקה הפסיכולוגית שלו לחקר החיים הפנימיים של היהודי באמונתו . מכאן שבק לא יצא מנקודת מוצא של תורות הדת ושל פולחניה , אלא ביקש להראות שהיהדות כאמונה צומחת מתוך ההתעניינות במשמעות החיים והיא רואה את ייעודה בעשייתו של העולם למקום טוב יותר לאנושות . שמואל הוגו ברגמן פול מנדס–פלור שמואל הוגו ברגמן ( פראג – 1883 ירושלים ( 1975 היה חברו מנוער של פרנץ קפקא וחניכו של מרטין בובר . ברגמן היה מתלמידיו הבולטים של הפילוסוף פרנץ ברנטאנו , אבל מחמת סירובו להתנצר לא יכול לקבל משרה באוניברסיטה של צ ' כוסלובקיה . משנת 1907 עד שנת , 1919 להוציא שנות מלחמת העולם הראשונה שבהן היה חייל בצבא האוסטרוהונגרי , שימש ספרן באוניברסיטת קארלובה בפראג . לאחר מכן היה מזכירה של מחלקת התרבות של ההנהלה הציונית בלונדון . בשנת 1920 השתקע בירושלים והיה למנהלו הראשון של בית הספרים הלאומי האוניברסיטאי , תפקיד שאותו מילא עד שנת . 1935 בשנת 1928 נתמנה למרצה לפילוסופיה באוניברסיטה העברית , ומשנת 1935 עד צאתו לגמלאות היה ליאו בק , כיהן כיושב ראש אגודת הרבנים של גרמניה ונשיא "בני ברית , " אבל את מעמדו האגדי כמנהיג יהודי גרמניה רכש בימים האפלים של המשטר הנאצי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|