|
|
Page:61
הפוליטית בהסתדרות הציונית ובן–גוריון התמנה ליו"ר ההנהלה הציונית , עבר הדגש בהשקפתו מן האתוס הסוציאליסטי אל האתוס הלאומי במעין חילופי מקומות על פי דרגת החשיבות ההיסטורית . התפתחות זו במחשבתו באה לידי ביטוי בנוסחה הידועה "ממעמד לעם , " שפירושה הראשון היה התקרבות מעמד הפועלים להמוני העם כדי להדריך אותם ברוח ערכי תנועת העבודה החלוצית ולבנות יחד איתם את החברה הלאומית החדשה . אבל עקב המצב הבינלאומי שנוצר בשל עליית הנאצים לשלטון בגרמניה , ומצבם המחמיר והולך של היהודים באירופה , פנתה מחשבתו של בן–גוריון מן המעמד אל העם יותר ויותר . המגמה הזאת הובילה אותו עד מהרה אל הקביעה העיונית , האפיקורסית מבחינת השקפת עולמה של תנועת העבודה הארצישראלית , כי אין זהות בין הציונות לסוציאליזם . לדעתו , אלה שתי השקפות עולם נפרדות המחוברות בארץ–ישראל זו אל זו רק במעשה החלוצי של בניין החברה הלאומית . ולכן גם קיבל שאותם חלקים חלוציים בקרב הבורגנות היהודית ישובו להיות שותפיה של תנועת העבודה במעשה הבניין . הפנייה אל העם נתחזקה אחרי הקמת המדינה עקב אכזבתו מתנועת הפועלים , ובייחוד מהתנועה הקיבוצית , שלא קיימו לדעתו את תפקידן החלוצי בהתיישבות ובקליטת העלייה , ומן הציונים אשר לא מילאו את מצוות העלייה לישראל . ולכן הכריז , בדרך בוטה , כי יהדותו קודמת לציוניותו . בסופו של דבר , התפתחות זו בהשקפת עולמו הוליכה אותו ליציאה מן ההסתדרות הציונית ולעימות טעון מתח עם תנועת הפועלים והתנועה הקיבוצית . פנייתו אל העם היהודי מעלה את השאלה של היחס אל הגולה , אשר בה ישבו רוב היהודים . אין ספק כי על פי עיקרי תפיסת עולמו היה בן–גוריון שולל גלות חד–משמעי ועקבי . כבר בימי העלייה השנייה הגדיר את ההוויה היהודית הגלותית : תופעה נפשית חברתית ופוליטית מנוונת . בראשית שנות ה , 20– בעת ביקורו בתערוכה החקלאית במוסקבה , נפרד , אמנם בעצב , לפי דבריו , אך בנחישות חד–משמעית , מעולם ילדותו ונעוריו . בהומור קונדסי עמוק משמעות נהג לומר כי הוא נולד בשנת , 1906 ביום עלייתו לארץ–ישראל . בשנות ה , 50– בוויכוח אידיאולוגי עם נחום גולדמן , יצא בתוקף האופייני לו נגד ה"גלוריפיקציה" של הגולה , והציג את שיילוק של שייקספיר כסמל הקיום היהודי הגלותי . אמנם שיילוק כאדם היה בעיניו גיבור נאצל , אך הקיום שלו בתנאי הגלות היה משפיל עד להחריד . שלילת הגלות הביאה אותו כבר בימי העלייה השנייה למעין " ציונות כנענית" החותרת לדלג בהערכת תולדות העם ותרבותו על כל מה שנוצר בגולה וכאילו להתחיל מחדש היסטוריה זו במקום שבו חדלה העצמאות המדינית של העם . משאלתו זו , שיש והביאה אותו לרצון לשכוח ולהשכיח קרוב לאלפיים שנה של תרבות וספרות יהודיות , מעידה על השפעתו העמוקה של ההוגה והסופר מיכה יוסף בן–גריון ( ברדיצ'בסקי , ( שאחר פולמוסו עם אחד העם עקב בן–גוריון בעירנות בשנות נעוריו . ברדיצ'בסקי דיבר על "התחלה חדשה" מוחלטת בחיי העם והורה שדורו חייב לבחור אם להיות "יהודים אחרונים או עברים ראשונים . " לא במקרה בחר אפוא דוד גרין הצעיר לעברת את שמו לשם הסופר הקרוב ללבו . עם זאת ניכרת גם כאן האקלקטיות שלו בעניינים מופשטים . הוא רצה במהפכת ערכים בעם , ובהשפעתם של ברדיצ'בסקי ושל אהבת ציון של מאפו ראה בתקופת הממלכתיות המקראית דגם של חיי עם נורמליים ובריאים . אך , כמו אחד העם , הוא האמין כל ימיו בגרסה מחולנת של 'עם סגולה , ' עם ששורש הווייתו הרוחנית בתורת הנביאים . כך היה אצלו ספר–הספרים ליסוד לאמונתו הלאומית העברית ולמעין תחליף לסידור התפילה , משום שבן–גוריון היה יהודי חופשי באמונתו באופן מוחלט ועקבי , בניגוד לחבריו , בייחוד ברל כצנלסון , שנטו לא לנתק לחלוטין את הקשר עם המסורת היוצאת מתוך הדת היהודית . שלילת הגלות הביאה אותו להכחשת קיומה של היסטוריה לאומית יהודית בגולה , משום שזו לא היתה היסטוריה של גוף לאומי שלם היושב בארצו , אלא "היסטוריות" נפרדות של קבוצות וחלקים שונים בתוכו . גם הערצתו לשפינוזה – אחד היהודים המעטים בתקופת הגולה שהוא גילה עניין בהם והעריץ אותם – כרוכה בראייה זו , שהרי זה הניח מקום לחידוש הממלכתיות היהודית . נוסף על כך נראה כי מה שמשך את תשומת לבו של ב"ג אליו היה ההקבלה בין גוף לנפש , חומר ורוח , החודרת את כל הגותו של שפינוזה ומביאה אותו לנקוט עמדה השוללת הן את הספיריטואליזם והן את המטריאליזם ומזהה את האלוהות השלטת בעולם עם הטבע וחוקיו העליונים . התעניינותו של בן–גוריון בשנות זקנתו בבודהיזם ובמדע , בייחוד בביולוגיה , נבעה גם היא ממקורות דומים . כריאליסט מפוכח הבין בן–גוריון כי הגולה לא תתחסל . לפני מלחמת העולם השנייה סבר , ואף שאף לכך , שרק העובדים החלוציים יעלו ממנה . אחרי השואה והקמת המדינה , בביקורו הראשון בארצות הברית כראש ממשלת ישראל , הגיע למסקנה כי יהודי ארץ זו רובם המכריע לא יעזבו את מקומם , ומכאן , בדרכו המעשית , התחולל בו מהפך מחשבתי . מעתה תלה את תקוותו בעלייה של בני הנעורים החלוצים המשכילים . ובאמונה זו , שהוא ראה בה אמונה ריאלית אף כי לא התממשה ברצף בלתי נפסק , באה לידי ביטוי שלילת הגלות שלו . במקביל לכך הוליכה אותו תפיסתו החלוצית האליטיסטית אל בני הנעורים במדינת ישראל , בקריאה שיתנדבו לקליטת העלייה הגדולה
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|