|
|
Page:55
המר שהתנהל בעקבות ספרה של ארנדט על משפט אייכמן . אייכמן בירושלים : דוח על הבנאליות של הרוע , הספר שכתבה ארנדט בעקבות המשפט , עורר מיד עם הופעתו בשנת 1963 סערת מחאות עצומה בעולם היהודי . ארנדט הוצגה כ"האויב מספר אחת של יהודי אמריקה , " כפי שכתב היסטוריון על הפרשה , והמחלוקת סביבה לא שככה למעשה עד יום מותה . הסיבה לזעם שעוררו דבריה לא היתה נעוצה רק בתוכנם , אלא גם באופן ניסוחם הפרובוקטיבי לעתים , בעמדה המקורית והעצמאית בתכלית שהוצגה בהם ובהתרחקותה המופגנת מקולקטיבים ומאידיאולוגיות . דוח המשפט שכתבה ארנדט לא היה מסמך תיאולוגי וטלאולוגי מנחם , גם לא חגיגת הלאומיות היהודית הישראלית החדשה בניצחונה על הנאציזם , כפי שניסו לעצב מארגני המשפט , אלא ניתוח חריף ומעמיק על הפרוצדורה המשפטית עצמה , ועל מטרותיו ולקחיו החוץמשפטיים של המשפט . ובאמצעות המשפט הביאה ארנדט דיון מקורי וחדשני בסוג האישיות שייצג הנאשם , אדולף אייכמן , ובסוג הפשע החדש , חסר התקדים , שביצע . באייכמן התגלם לדעתה רוצח ההמונים הביורוקרטי , רוצח–מכתבה , שהיה אחראי–שותף למותם של מיליונים , אך שידיו היו דווקא " נקיות" מדם במובן הפיזי הישיר ; סוג הפושע שיצרו המשטרים הטוטליטריים של המאה ה . 20– הוא לא היה מפלצת ולא סדיסט פתולוגי – היו גם כאלה בקרב הנאצים – אלא מוצר "נורמלי" דווקא , חסר מחשבה משלו , שאינו מסוגל להבחין בין טוב לרע , של הטוטליטריות המודרנית . בספרה על המשפט דנה ארנדט גם בהתנהגות היהודים בשואה , מושאי הפשעים של הנאצים . עניין אחרון זה תפס רק חלק זעיר בספרה , ואף שלא נאמר בו מה שלא נאמר קודם בצורה חריפה יותר בישראל של שנות ה50– על שיתוף הפעולה של מועצות היהודים ( היודנראטים ) עם הנאצים , הוא עורר את עיקר הזעם נגד ארנדט . היא הוגדרה יהודייה שונאת עצמה , שונאת עמה , בוגדת , אוהדת נאצים , והיתה מושאו של מסע לגירוש דיבוק שקיבל ממדים פולחניים . אם כי תגובתו הפומבית של ההוגה וחוקר הקבלה הירושלמי גרשום שלום על ספרה של ארנדט תפסה מקום מרכזי בפולמוס סביב הספר , נעצר פולמוס זה בשעריה של ישראל . לבד ממאמרים ספורים , חריפים , שנכתבו בגנותה של ארנדט בעיתונות ובכתבי עת בישראל של שנות ה , 60– הפרשה הושתקה בארץ וארנדט הוחרמה במשך כמעט ארבעה עשורים . הדיון המצומצם בארנדט היה מוגבל ל"השכונה הגרמנית" של האוניברסיטה העברית בירושלים . עד מותה של ארנדט ושנים רבות אחר כך לא השכילה הקהילה האינטלקטואלית בישראל לעכל את ספרה על משפט אייכמן ואת דיוניה האחרים , המקוריים והחשובים ביותר להבנת היהדות המודרנית , הציונות וישראל . הפילוסופית הנודעת , שהרכבת המקשרת את ברלין עם האנובר נקראת על שמה , שלזכרה הוקמו פרסים פילוסופיים–ספרותיים יוקרתיים , שכתבי עת הקרויים על שמה והעוסקים באופן בלעדי בהגותה קיימים בכמה ארצות , שכנסים אקדמיים מוקדשים לעבודותיה , ושנכתבים עליה עשרות ספרים ועבודות אקדמיות בכל שנה , נותרה עד סוף שנות ה90– כמעט אלמונית בישראל . ניסיון להוציא את הספר על משפט אייכמן בעברית בשנות ה60– לא עלה יפה , והוא ראה אור רק בשנת . 2000 תשובתה לביקורתו של גרשום שלום ראתה אור בעברית רק ב . 2002– ספריה האחרים לא תורגמו לעברית , והממסד הישראלי לחקר השואה מחרים אותה למעשה עד היום . עם זאת , דיון בין–תחומי עשיר בארנדט , ששותפים לו פילוסופים , משפטנים , אנשי מדע המדינה והיסטוריונים ישראליים , מתקיים מאז שלהי העשור האחרון של המאה ה20– בישראל . עניינו העיקרי הוא דיון ביקורתי בישראל . ארנדט היא לו הפריזמה והמודל . שאול אשר פול מנדס–פלור שאול אשר , ( 1822-1767 ) שהיה עיתונאי ומוכר ספרים בברלין , נמנה עם הדור השני של משכילים יהודיים בברלין שהיו מעורים בתרבות החילונית של בירת פרוסיה . כחברו שלמה מיימון התלהב אשר מספרו של קאנט ביקורת התבונה הטהורה , ( 1781 ) חיבור שאבי תנועת ההשכלה היהודית בברלין , משה מנדלסון , לא התבייש להודות שאין הוא מצליח להבינו . שאול אשר , לעומתו , קיבל השראה מן האידיאל הקאנטיאני של האוטונומיה המוסרית של היחיד , ובשנת 1792 פרסם את חיבורו לווייתן , או : על הדת בזיקה ליהדות , חיבור שבו ערער על תמונת היהדות של מנדלסון כ " חקיקה התגלותית " של חוקים פולחניים , המשוחררת מכל ד 1 גמה . בעזרת קטגוריות של קאנט ביקש אשר לזהות את ה " מהות : " הדת היהודית כנבדלת מחוקי התורה . חוקי התורה , שאותם כינה " חוקי משה , " היו , לדעתו , רק ביטוי היסטורי אחד של היהדות , אשר בתשתיתה היא הגילום המושלם של האידיאל המוסרי של קאנט ולפיכך היא עולה בקנה אחד עם הרוח המודרנית . על יסוד הרעיונות האלה נחשב אשר לחלוץמבשר של יהדות הרפורמה . ואמנם הוא חתר להפיכת היהדות לדת אמונה המנוערת מכל שרידי מקורותיה המקראיים , שלפיהם
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|