|
|
Page:36
האחרים ובמחיר מחיקת סממני התודעה הלאומית הנפרדת שהיו דבוקים ואחוזים בפולחן הדתי ובעיקרי האמונה שלהם גם יחד . הוצע להם מעין ניתוח של זהותם שיביא להפרדת דתם מלאומיותם . הוגים יהודיים נאלצו להגיב על האתגר הזה , ואכן , הגיבו עליו , בהתלהבות , בהיסוס או בדחייה . אלה שנענו לו בחיוב – בעיקר חוגי הרפורמה והאורתודוקסיה החדשה – קיבלו עליהם את העול האידיאולוגי לעצב מחדש את היהדות כקהילה דתית מיוחדת היכולה להשתלב בחיי לאומים טריטוריאליים שונים כמו שמשתלבות בהם עדות דתיות אחרות – קתולים ופרוטסטנטים , למשל . לאחר זמן , עם התפשטות החילוניות , ירשו את מחשבת הרפורמה והאורתודוקסיה החדשה שיטות מחשבה חילוניות שהציגו את היהדות כקהילה תרבותית או אסכולה אתית על–לאומית העשויה להתקיים ללא בסיס לאומי שלה עצמה . מבחינת הקיום היהודי הפרה–מודרני , גם ההגות וגם המחקר ההיסטורי של היהדות שנוצר בעקבות התפיסות האלה ולפי רוחן היו , למעשה , לא רק פרשנות סובייקטיבית של העבר היהודי , אלא מעין המצאה מחדש של היהדות שבה הובלטו המסרים המוסריים האוניברסליים שבדת היהודית וטושטשו או הובלעו המרכיבים הלאומיים ואף הגזעיים–הלאומיים שהיו אחוזים בה לבלי הפרד . וכך אמנם ראו זאת כל אלה שדבקו בתפיסה המסורתית . רק מנקודת ראות של הפירוש החדש לחלוטין שניתן עכשיו לקיום היהודי היה אפשר , מעיקרו של דבר , לזהות ולהפריד את המרכיבים הדבקים האלה זה מזה ולהעדיף את מרכיבי הדת ( או , לאחר זמן , את מרכיבי השקפת העולם או המוסר ) על מרכיבי הלאומיות . כאשר שורה של סופרים ואינטלקטואלים כותבי עברית במזרח אירופה , במידה רבה מתוך פולמוס עם המגמה הזאת של יהודי מערב אירופה , העלו את התפיסה שלפיה היהדות אינה עדה דתית רב–לאומית אלא היא תרבות של עם הנבדל מעמים אחרים , תרבות של משפחה היסטורית שהיא רציפה בזיכרונותיה ההיסטוריים ומתקיימת בזכות הרגשת השייכות למשפחה אחת של כל בניה , היתה זו , שוב מנקודת הראות של הקיום היהודי הפרה–מודרני , המצאה מחדש של היהדות . לפי התפיסה הזאת , העובדה שהיהדות נקלעה למצב של גלות שבו היא חסרה כמה סימני–היכר של לאומיות "נורמלית" אין בה כדי לערער על היותה בראש ובראשונה הוויה לאומית . הדת , בעיני ההוגים האלה , אינה אלא אחד ממרכיבי התרבות הלאומית , יצירת רוח העם שקדמה לה ותמשיך להתקיים גם אם תעבור הדת מן העולם . לפי התפיסה הזאת , הדומיננטית והמקובלת לפחות על מרבית היהודים החיים בישראל , ללאום היהודי משתייכים כל מי שרואים בעצמם יהודים – ואף נראים כך בעיני האחרים – ותהיינה אמונותיהם המטפיזיות והאחרות מה שתהיינה ויהיה אורח חייהם מה שיהיה . הפרשנות הזאת של הקיום היהודי כלאומיות לכל דבר , פרשנות שהיא צעירה לימים בכמאה שנה מפרשנותו כקהילה דתית גרידא , נראתה בהכרח ליהודים מסורתיים "של כל ימות השנה" אף היא כהמצאה מחדש של דבר מה שלא היה לפנים . ואמנם ניתן לראות בשתי הפרשנויות המודרניות הללו של הקיום היהודי בעבר המצאות מחדש של הקיום הזה בהווה . אילו ניתנה זהותם של בני אדם – האינדיווידואלית או הקולקטיבית – לקביעה "מבחוץ , " ללא זיקה לאופן שבו הם עצמם מפרשים את זהותם , בדומה לאופן שבו אנו מזהים מינים וסוגים "טבעיים" של דוממים , צמחים ובעלי חיים , היו שתי הפרשנויות החדשות שניתנו ליהדות בעידן המודרני זיוף מלאכותי של מהותה ההיסטורית . ואולם בני אדם אינם הוויות דוממות ולא–משתנות שניתן להכריע בדבר זהותם "בלי לשאול אותם" עליה , כלומר , ללא קשר לראייתם העצמית . האדם , לאורך כל ההיסטוריה שלו , הוא הוויה המפרשת את עצמה , והפרשנות המשתנה הזאת , ולא אבולוציה כלשהי של "טבע האדם , " היא המניע העיקרי של ההיסטוריה האנושית , היא האחראית לכך שלאדם יש גם היסטוריה ולא רק אבולוציה רחוב ב"שטעטל" תחריט עץ של ש' יודוביץ . מחיר ההצטרפות של היהודים ללאומיות הטריטוריאלית החדשה – מחיקת סממני התודעה הלאומית הנפרדת שהיו אחוזים ודבוקים בפולחן הדתי
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|