|
|
Page:22
עוד לפני בוא הגאולה . ארץ–ישראל הריאלית תופסת מקום חשוב יותר ויותר ברגש ובמחשבה של יהודים . בסוף המאה ה19– מתחילה התיישבות של יהודים במושבות חקלאיות . מיעוטם באים מן היישוב הישן בארץ , רובם מהתארגנות של קבוצות ברוסיה וברומניה . אך רק במאה ה20– רוכשת ארץ–ישראל את מעמדה המיוחד בתנועת התחייה הלאומית ככברת ארץ שבה יכונן העם את עתידו . הציונים ערים לרעידת האדמה המצפה לקיום היהודי : התרוששות מואצת במזרח אירופה , נעילת שערים במערב , רדיפות ואפליות גם בארצות האמנסיפציה . בעיני הציונים , המשבר , הדוחף את היהודים לחילון , להגירה המונית , וגם להתבוללות , צריך להביאם לבניית בית חדש לעם . לשנים אחדות מתערער מעמדה של הארץ , כאשר הניסיון לפתור את בעיות היהודים באמצעים דיפלומטיים מביא להצעת בריטניה להקים "מלון לילה" לפליטי מזרח אירופה באוגנדה שבאפריקה . נוסף על כך עדיין לא נסגרו בפני היהודים שערי ארצות הברית , ומרבית ההגירה זורמת לשם . אך מרבית הציונים דוחים מציאת תחליף זה או אחר לארץ–ישראל , ומשבר אוגנדה רק מדגיש את ייחודה של ארץ–ישראל . בארץ מתכנסים נציגי היישוב הציוניים ל"כנסייה" ראשונה של היישוב הציוני בארץ . משמתברר כי רוב הציונים בארץ תומכים דווקא בתוכנית אוגנדה , אין לכינוס הזה המשך . עם זה עורר הכינוס שאלה חשובה : היש לציוני הארץ מעמד מיוחד ומסר מיוחד לציונים שרובם יושבים בגולה ? בשנת 1908 התחוללה מהפכה באימפריה העותמאנית השלטת בארץ . עלייתם של "התורכים הצעירים" לשלטון עוררה , גם בקרב היהודים וגם בקרב התנועה הלאומית של ערביי סוריה ופלשתינה , שאיפה להשגת אוטונומיה ועצמאות במסגרת פדרציה של אומות . הסכסוך על הארץ מחריף מיד לאחר מלחמת העולם הראשונה , שכן זו הביאה – בצד הצהרות המבטיחות מימוש שאיפות לאומיות של הערבים – לפרסום הצהרת בלפור של ממשלת בריטניה , המכירה בזכותם של היהודים לבית לאומי בפלשתינה ( בלי הגדרת גבולותיה , ( מצד אחד , ומצד אחר , להכרה גוברת והולכת שהכירו יהודים רבים בקטסטרופות חדשות שהגלות מביאה עליהם . ראשית , במלחמת העולם נלחמו יהודים מכל מיני ארצות אלה באלה , ושנית , במלחמה , בפרעות שבאו לאחריה , ובעיקר בפוגרומים שליוו את מלחמת האזרחים ברוסיה שלאחר המהפכה ( בעיקר מצד הצבאות הלבנים , ( נהרגו למעלה ממאה ועשרים אלף יהודים . הציונים היושבים בארץ , ואלה המבקשים לעלות אליה , החלו לחתור להכרה בבעלות יהודית על ארץ–ישראל באמצעים מדיניים ואפילו צבאיים . לאחר מהפכת התורכים הצעירים אימצו ארצישראלים רבים , כבן–צבי ובן–גוריון , אזרחות תורכית בתקווה להשפיע על השלטון החדש . בעשור שלאחר מכן , במהלך מלחמת העולם , התארגנו גדודים עבריים מתנדבים במסגרת הצבא הבריטי כדי להשתתף בכיבוש הארץ מידי התורכים . כך ביקשו יהודים להיות גורם פעיל אצל המעצמות . שתי המעורבויות האלה עוררו פולמוסים נוקבים . במרכז הפולמוס השני עומדת השאלה אם יכולה וצריכה הציונות להתגשם בכוח הנשק . בראש המצדדים בכך עומד זאב ז'בוטינסקי , המצפה להפיכת היישוב היהודי בארץ למעוז מוכר של ארצות המערב במזרח התיכון . בראש המתנגדים מתבלט א"ד גורדון , המטיף לכך שארץ–ישראל תהיה נחלה לעובדיה ולא לכובשיה . ציפיות לגלי עלייה המונית השנים שלאחר מלחמת העולם והצהרת בלפור הן שנים מכריעות בתודעה היהודית הציונית . האסונות שנחתו על יהודי אירופה מצד אחד והצהרת בלפור מצד אחר עוררו ציפיות לגלי עלייה המונית לארץ–ישראל . הובע חשש שהארץ לא תוכל לקלוט את כל המתדפקים על דלתה והמוסדות הציוניים עצמם נראו כמבקשים לצמצם את היקף העלייה . השלטון החדש , הבריטי , קבע שהארץ תקלוט עולים לפי כושר הקליטה שמכתיב מצב כלכלתה . עם זה , הציפיות העצומות לעלייה מביאות להתארגנות חדשה של היישוב . הפועלים בעלי ההכרה הציונית שותפים בהקמה של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ–ישראל ושל ארגון ה"הגנה" הארצי . צומחות ועולות צורות התיישבות חדשות : המושב , מושב העובדים , הקבוצה והקיבוץ . אלה מתפתחות על ידי השקעה בתשתית הניתנת כהלוואה וכמענק מצד קרנות לאומיות לקבוצות של עובדים שהגיעו להכרה כי זו הדרך שבה יכול מעמד הפועלים להגשים באופן אופטימלי את תקוות הציונות . בעקבות כל אלה ניתן לדבר על "האדם העברי" החדש , כלומר , על החידוש הבולט בחיים היהודיים שהיישוב העברי יצר כבר לפני שהיה לעצמאי מבחינה מדינית . הארץ נעשית מרכז תרבותי חשוב ליהודי העולם ואידיאל החלוץ , הרואה בעצמו שליח האומה ומכשיר את הארץ לקליטת המונים שתבוא אחריו , נעשה למרכז של עשייה חינוכית ושל תרבות עברית חדשה . בסוף שנות ה20– מוציא היישוב העברי בארץ–ישראל , ובו כרבע מיליון אנשים ( פחות מ 3 % – מיהודי העולם , ( מספר רב יותר של ספרים וכתבי עת עבריים מזה היוצא לאור בכל תפוצות הגולה גם יחד . מרבית הסופרים העבריים הם כבר אזרחי היישוב הזה . מן הארץ מגיעים עכשיו לתפוצות לא רק תמונות של בית מקדש דמיוני ושל ספרי הלכה , כי אם גם גיליונות של עיתונות ענפה , יצירות של ספרות , הגות ואמנות , ובעיקר ידיעות ממקור ראשון על החדש והמבטיח בחיים היהודיים .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|