|
|
Page:17
תגובה לאומית יהודית תגובה שונה לאנטישמיות התעוררה בשלהי המאה ה19– ברוסיה : תגובה לאומית יהודית . ברוסיה – וכך גם ברומניה – האמנסיפציה לא רק שנדחתה שוב ושוב , אלא נראתה לרבים לא מושגת . סירובם של המהפכנים אנשי ה 5 דמה לגנות את הפוגרומים של שנות ה , 80– ובעיקר השבחים שחלקו אחדים מהם לפוגרומים אלה , החזירו יהודים ליברלים ורדיקלים רבים לזהותם הלאומית היהודית . אותה תופעה חזרה כעבור זמן כאשר סוציאליסטים יהודיים ייסדו את ה " בונד " כאיגוד פרולטרי ארצי להגנה כלכלית ופוליטית על אינטרסים יהודיים . הם נאבקו כפרולטרים , במסגרת רוסית כללית , מתוך הנחה שהאימפריה כולה ( וכמוה גם המפלגה הסוציאל–דמוקרטית ) תיבנה מחדש כפדרציה של העמים המרכיבים אותה – לרבות היהודים – לפחות בכל הנוגע לענייני התרבות . הבונדאים טענו שאם הפועלים היהודיים לא יתארגנו מדינית למאבק למען זכויותיהם הלאומיות , במסגרת המאבק הכללי של מעמד הפועלים ברוסיה , הם לא יזכו לשוויון זכויות גם לאחר הצלחת המהפכה . ואולם מסקנה זו , שנבעה בלא ספק מן ההיתקלות באנטישמיות מצד הפועלים הלא–יהודיים , לא הוצגה כנובעת מן הניסיון הזה . היא הוצגה כמקרה פרטי של התורה המארקסיסטית הטוענת שרק הפועלים הנלחמים למען חירותם יזכו בה או יהיו ראויים לזכות בה . הציונים , שהיו בטוחים יותר מן הבונדאים בזהותם היהודית , ביססו תורה מקבילה לתורת ה " בונד " בדבר האוטואמנסיפציה ( שחרור עצמי ) של היהודים , והם עשו זאת על יסוד ניתוח טבעה של האנטישמיות . הציונות , במעין גלגול דיאלקטי של התפיסה המסורתית , לא ראתה באנטישמיות מקרה , אלא מצב מהותי המלווה את ההישרדות היהודית בגלות . תורתה אמרה שזוהי עוינות הכרחית הנובעת מרגש האיבה לזר או מין פחד–רפאים העולה בלא–יהודים לנוכח ההישרדות הלא–טבעית של העם היהודי אלפיים שנה בלא מולדת ובלא ריבונות מדינית , הנחוצות קורבנות פרעות באוקראינה , . 1917 סירובם של מהפכנים ואנשי הקדמה לגנות את הפוגרומים עודדו ביהודים ליברלים ורדיקלים רבים את זהותם הלאומית היהודית
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|
|