|
|
Page:12
האנטישמיות בראי התגובה היהודית המודרנית בן הלפרין האנטישמיות היא תופעה שהיקפה ומשקלה בהיסטוריה עצומים אך טבעה לא קבוע והוא משתנה כצבעה של הזיקית . גם תיאוריה מחליפים צורה , וטיעונים בדבר זיהויה והשפעתה תלויים בוויכוחים על משמעויות לוואי של ביטויים לשוניים . הגדרה כללית שלה נחוצה אפוא ולו גם למען בהירות הדיון . המכנה המשותף המינימלי שלה הוא זה : האנטישמיות היא יחס של עוינות ליהודים שנעשה מסורתי וממוסד . מכך נובע , ראשית , שהאנטישמיות היא דעה קדומה של קבוצה שמלמדים אותה בחברות מסוימות , ולא רגש דחייה שניתן לבארו על ידי ניסיון חייו של הפרט , ושנית , שהאנטישמיות אינה מסתיימת תמיד ובהכרח בהכחדת היהודים אלא היא יכולה גם להיעשות מצב מתמיד האופף את קיומם . ואמנם היהודים היו פזורים מאות שנים בחברות שהיתה להן מסורת של אנטישמיות . לפי שהיו בדרך כלל מיעוט בקרב רוב של לא–יהודים , שהיה בעל עוצמה פיזית רבה יותר , יש להניח שבכל מקום שבו שרדו היהודים כקבוצה , אוזנה האנטישמיות על ידי רמה מתאימה של סובלנות כלפי היהודים . אנטישמיות וסובלנות הן אפוא שני צדדים של מטבע הקיום הקבוצתי של היהודים בקרב הלא–יהודים . לפי עצם ההגדרה , יש יחס הפוך בין מידת התפוצה והאינטנסיביות של כל אחד מהגורמים האלה . שיווי משקל , שיהיה קביל על יהודים ולאיהודים , בין עוצמתם של שני הגורמים היה חיוני להשתמרותם של היהודים כקבוצה בקרב הגויים , שכן , כפי שמוכיחה ההיסטוריה הארוכה של גירושים , מעשי טבח והגירות – כשהאנטישמיות גואה ואילו הסובלנות בשפל מתחסלות קהילות יהודיות . שיווי המשקל הקביל על יהודים ועל לא–יהודים כאחד בין אנטישמיות לסובלנות משתנה בתקופות שונות וכן גם במקומות שונים בתקופה אחת . כדי להבין את פעולתו בהיסטוריה המודרנית , נצביע על מודל שונה של שיווי המשקל הזה בתקופה ה 89 ה–מודרנית . מדובר בתקופה ובמקומות שבהם נקבע מעמדם של היהודים ( ובמידה רבה גם מעמדם של אחרים ) במונחי הדת ולא במונחים חילוניים . החלפת הקטגוריות הדתיות בחילוני : ת , שאירעה בהשכלה של המאה ה18– ובאמנסיפציה שבאה בעקבותיה , זעזעה את שיווי המשקל הישן ובמרוצת הזמן הביאה לידי יצירת שיווי משקל חדש . הנחות היסוד שקבעו את מעמדם של היהודים בחברות הפרה–מודרניות היו משותפות ( מתוך אמביוולנטיות ) ליהודים וללא–יהודים , ובעיקר לנוצרים . שני הצדדים הסכימו שהיהודים נדונו לגלות כדי לעשות תשובה , אלא שהיהודים סברו שהמצב היהודי המיוחד הכרוך בין השאר בוויתור על טריטוריה ועל חיים מדיניים עצמאיים . ואולם מרבית ההוגים היהודיים המודרניים , ועל אחת כמה וכמה ההוגים והסופרים הציוניים , לא ראו באנומליה היהודית חלק מייעוד נשגב אלא תיבת פנדורה של צרות ופגעים . בעיני הרדיקלים שבהוגים האלה , פגעים אלה אינם רק כלכליים או פוליטיים אלא גם נפשיים . בהעדר מולדת היהודי הוא "אורח בכל מקום ובן בית בשום מקום" ( פינסקר ;( מוקד לפחד ושנאה המנקז אליו את כל המתחים החברתיים ( פינסקר , ליליינבלום , הרצל , סירקין ;( נעדר זיקה נפשית לטבע , לעבודה וליקום ( ברדיצ'בסקי , א"ד גורדון ;( נעדר כושר לסולידריות לאומית ולהגנה עצמית ( ביאליק , ברנר ;( ואפילו בלתי מוכשר ליצירה תרבותית מקורית וייחודית ( קלוזנר . ( הוגי הציונות הסוציאליסטית קשרו את האנומליה שבהעדר טריטוריה באנומליה נוספת בתחום המבנה החברתי–מעמדי של העם היהודי , וגם אנומליה זו נתפסה כטעונה תיקון שבנורמליזציה . כיוון שבימי הביניים נאסרו על היהודים עיסוקים רבים , ובעיקר אלה שחייבו חברות בגילדות מקצועיות , נדחפו היהודים למסחר ולבנקאות . גורל זה גרם מבנה מעמדיפרנסתי מעוות של החברה היהודית . לקראת סוף המאה ה19– עסקו 40 % מן היהודים במזרח אירופה ברוכלות או במסחר זעיר , מרבית האחרים היו כלי–קודש שנתמכו בידי הקהילה , ופחות מ 10 % – היו פעילים בתעשייה ובחקלאות . לפי הניתוח של ההוגים האלה , כדוגמת בר בורוכוב ונחמן סירקין , העם היהודי חסר , בהשוואה לעמי תרבות אחרים , מעמד פועלים איתן מושרש בענפי הייצור הראשוניים בחרושת ובחקלאות . ריכוזם של היהודים בענפי התיווך ומיעוט פעילותם בענפי הייצור " ) פירמידה הפוכה , " בלשונו של בורוכוב ) הופכים את היהודים לעם שהוא למעשה גם מעמד ( בורגנות זעירה המתרוששת והולכת , ( חושפים את היהודים לשנאת המעמדות הגבוהים והנמוכים גם יחד , וכופים על היהודים חיים של תלות משפילה ומסוכנת ביחסה של הסביבה הלא–יהודית אליהם . הנורמליזציה שציפו לה וחתרו אליה הציונים הסוציאליסטים היתה אפוא כפולה : שינוי המבנה החברתי של העם היהודי באמצעות יצירת מעמד עובדים בחקלאות ובתעשייה , תוך כדי חידוש זיקתו של העם היהודי לכברת–ארץ , שתהיה לו למולדת .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|