|
|
Page:8
מדינת לאום שתוכל לפתותם להתבוללות לאומית . הם התגוררו במזרח בשתי אימפריות רבות–לאומים , הרוסית והאוסטרו–הונגרית . העם , כיחידה רציפה מבחינה היסטורית , דתית , לשונית ותרבותית , השוכן בצד עמים אחרים באותה מדינה רבת–לאומים , היה להם עובדה מוחשית שאינה ניתנת לעקירה . וכך חוויית הלאומיות שלהם היתה ספונטנית ואינסטינקטיבית , ואילו האופציה של התבוללות – מוזרה , בלתי נוכחת למעשה . נקל היה להם אפוא לרכז את מחשבתם בשאלות העתיד של עם ישראל בכלל , ובשאלות העתיד של היהודים כפרטים , בלא הצורך לבקש הגדרות מהותניות ( אסנציאליסטיות ) היוצרות גדרות סביב הקיום היהודי ומגוננות עליו מפני הטמיעה . לסופר עברי או סופר יידי ברוסיה נראה ייחודו של העם בין העמים האחרים כה בולט והמשכיותו כה ברורה מאליה עד שאלה לא נזקקו להגדרה או לביסוס . מבחינות רבות ירשו ישראל וארצות הברית את הבדלי הגישה שהפרידו את מרבית ההוגים בשאלות היהדות בגרמניה וברוסיה . בארצות הברית נעשו עד לא מכבר ניסיונות להציע סיכומים של היהדות כתרבות אחידה ומחייבת – למשל , אלה של מרדכי קפלן – ואילו בישראל מסרבים כל ההוגים שאינם שומרי מצוות להציע סיכומים כאלה בצורת עיקרים . גדול ההיסטוריונים של היהדות בדורות האחרונים , גרשום שלום , בתשובה לשאלון שהציג בשעתו בן–גוריון למאה תלמידי חכמים בשאלה " מיהו יהודי , " כתב כי מעולם לא נתקבלו בני אדם לתוך העם היהודי או נדחו ממנו על פי עיקרים של אמונה או תוכני הגות . יותר מכל היסטוריון לפניו הוא הכיר ברבגוניות הרוחנית וההגותית של הקיום היהודי בהיסטוריה . בישראל מקבלים הכול – ולו גם בשתיקה – שסיכומים מעין אלה של יהדות אינם אפשריים ואולי גם אינם נחוצים ליהודים הישראליים . ההבדל הזה של המודלים בגישה לבעיית היהדות אינו מצטמצם לשאלות של הבנת התרבות וההיסטוריה היהודית . יש לו כמובן השלכות על העמדות בשאלת הזהות היהודית , לפחות כל עוד נדונה זהות זו על פי קני מידה סוציו–תרבותיים . ההוגים המציעים לזהות זו אופי רעיוני וסבורים שיהודי הוא יהודי "אמיתי" או "אותנטי" רק כל עוד הוא מחזיק בדעות ואמונות מסוימות , או אפילו מחונן בתחושות ורגישויות מסוימות שהן ייחודיות ליהודים , מציעים בדרך כלל חילון " רך" או חלקי בלבד ליהודים . לפיכך מתיישבת מחשבה זו היטב בהוויה היהודית של יהדות ארצות הרווחה , ובעיקר , יהדות ארצות הברית , ששם , נוסף על הצורך לבסס ייחוד תרבותי יהודי , מוגדרת הקהילה בפי הלא–יהודים כעדה דתית . חילון רדיקלי בארצות האלה יהיה קשור כמעט תמיד בטמיעה . מכאן שחילון רדיקלי העולה בקנה אחד עם חוויה לאומית יהודית חיובית אפשרי , למעשה , רק בישראל . אך מרבית הישראלים , לרבות ההוגים שבהם , רחוקים מן הגרסה הרדיקלית של החילון , ומעדיפים לקיים זיקה חלקית וסלקטיבית כלשהי למסורת הדתית . חילון רדיקלי הוא אפוא למרבית היהודים , גם היום , חזון לעתיד . אמונה פול מנדס–פלור פילוסופים מבחינים בין "אני מאמין שפ" לבין "אני מאמין בפ . " בהתאם לכך דיבר מרטין בובר על שני מושגי–אמונה : האחד מצוין במונח היווני pistis והשני – במונח העברי " אמונה . " הראשון מציין אישור קוגניטיבי לעיקרים של אמונה , ואילו השני מציין עמדה של אמון באלוהים , בטובו ובצדקתו . ואמנם במקרא ובתלמוד גם יחד המונח מציין בראש ובראשונה מתן אמון זה באל . על פי מסכת מכות , מובנם של חיים המודרכים על ידי התורה מבוטא במאמרו של חבקוק "צדיק באמונתו יחיה . " חבקוק מתאר אמונה באל שאינה נעכרת גם בתנאים הקשים ביותר ( ג , יז-יח : ( כי תאנה לא–תפרח / ואין יבול בגפנים כחש מעשה זית / ושדמות לא עשה אוכל נזר ממכלה צאן / ואין בקר ברפתים ואני ביהוה אעלוזה / אגילה באלהי ישעי . אמון זה הוא גם נאמנות אשר שפינוזה הגדירה כציות לחוק האלוהי . חסר בהגדרתו הממד האקזיסטנציאלי . ייתכן שהבנתו של שפינוזה את האמונה הושפעה מן העובדה שגדל בסביבת אנוסים , שלגביהם היה בנאמנות לחוקי המסורת , אותם חוקים שנאסרו עליהם על ידי האינקוויזיציה , משום הישג . נוסף לכך , היהדות שהכירו אבותיו של שפינוזה , ושאליה שבו בגלוי באמסטרדם , נוסחה בעיקרי אמונה שיהודי חייב היה לקבלם . הרמב"ם מנה 13 עיקרי אמונה כאלה , שלאחר מכן נכללו בסידור התפילות , כאשר כל אחד מהם מתחיל בנוסחה "הנני מאמין באמונה שלמה . " רשימת העיקרים של רמב"ם היתה נושא למחלוקת ולהשגות מצד רבים ובהם חסדאי קרשקש , שמעון דוראן ויוסף אלבו . אך כולם הסכימו שאמונתו של היהודי מחייבת הסכמה לעיקרים מסוימים .
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|