|
|
Page:6
המחשבה הניאו–אורתודוקסית בעם ישראל ( עד לישעיהו ליבוביץ ' בישראל , ( מוקף בסופו של דבר במחשבת מנדלסון באמונה הדתית , שכן בעיניו של מנדלסון , גם " השכל האנושי " וגם " האור הטבעי " הם מתנות שנתן הקדוש ברוך הוא לאנושות ולפיכך , במובן מסוים , הכול הוא פרי התגלות אלוהית . לא את כל ההוגים היהודיים שבאו אחריו אפיינה האמונה התמה המאפיינת , בצד הרוח הלוחמנית של ההשכלה , את הגותו . אך כולם חיפשו דרך כלשהי של שילוב בין המיוחד ליהדות לבין המשותף לתרבות האירופית כולה . בכל כתביה של תנועת ההשכלה היהודית , אלה שנכתבו בעברית וכן אלה שנכתבו בגרמנית , ברוסית ובצרפתית , אין שום הד לעמדת החלק הרדיקלי בתנועת ההשכלה האירופית ששאף להתנתק מכל מסורת "ולהתחיל הכול מחדש" על יסוד "טבע האדם" או " ביקורת התבונה . " תביעה מעין זו אפשר לשמוע רק לאחר שתנועת ההשכלה ברחוב היהודי כבר עברה מן העולם ואת מקומה ירשה "ההתעוררות הלאומית . " המשכילים היהודיים ברוסיה יכלו לבקר את הרבנים על נוקשותם , לתבוע רפורמה רדיקלית בחינוך היהודי , שתכלול בו לימודי דקדוק ומקרא , מדעי רוח כלליים , מדע ואמנות . הם יכלו , בעקבות חבריהם אנשי הרפורמה במערב , לכונן תנועת תיקונים התובעת לחנך ילדים יהודיים ללמוד את שפת המדינה , ללמוד מקצוע פרודוקטיבי "חילוני" כהנדסה או רפואה , לקבל על עצמם אחריות על מראה גופם וביתם ולהקפיד על אסתטיקה . אך איש מהם לא יכול היה לכתוב מה שכתב הוגה מתון של ההתעוררות הלאומית כאחד העם ב : 1891– " אני יכול להוציא משפט כלבבי על האמונות והדעות שהנחילוני אבותי , מבלי שאירא פן יינתק על ידי זה הקשר ביני לבין עמי" " ) עבדות בתוך חירות , " כל כתבי אחד העם , תל–אביב , תשכ"ה . ( אין ספק כי בעיני רוב המשכילים נקיטת חירות מוחלטת כזו כלפי כל מכלול הדעות והאמונות המסורתיות היתה שקולה כנגד יציאה מן העם ( או הקהילה , ( כגורלו של שפינוזה , למשל , וכל זאת אף שמלחמתם של המשכילים בשלטון האורתודוקסיה בחברה ובחינוך היתה מרירה ומיליטנטית הרבה יותר ממלחמתו של אחד העם . בתובעם תיקונים או התאמת ה"דת , " כלומר , ההלכה , ל"חיים , " לא היססו להציג את הרבנים כ"מורדי אור , " החרדים לעמדת השלטון שלהם , מעודדים קבצנות וטפילות , והם בורים בכל עניין לימודי , לרבות בכל מה שנוגע למסורת ישראל . ועם זאת , מעולם לא הציגו את כל "הדעות" ו"האמונות" של העבר כנושא שהיהודי המודרני יכול להתייחס אליו "כלבבו , " ואפילו לדחותו . משפטו של אחד העם מבטא באורח תמציתי את עמדת תנועת ההשכלה האירופית כלפי המסורת . לאוזניים אירופיות הוא לא היה נשמע בסוף המאה ה19– רדיקלי ביותר . דורות של הוגים וסופרים הציגו זה מכבר את ה"סובייקט" של המחשבה ואת ה"תבונה" כאוטונומיים לעומת כל מורשת וכל סמכות חיצונית ועשו אותם לפוסקים אחרונים בכל עניין . לא כך במחשבה היהודית ובספרות העברית . כאן נשמע קולו של המשכיל האירופי כרדיקלי ביותר . מחציתה השנייה של המובאה מאחד העם מבארת היטב מדוע יכלו להיכתב אצלנו הדברים הכלולים במחצית הראשונה שלה אך ורק בזמן כה מאוחר כעשור האחרון של המאה ה . 19– בתקופה זו , לפחות באינטליגנציה היהודית–הרוסית , ירשה הפרדיגמה הלאומית את הפרדיגמה הדתית לצורך הגדרת מהותו של הקולקטיב היהודי בהיסטוריה . כדי שהוגה יהודי יבטא חופש מוחלט כלפי הדעות והאמונות של אבותיו , צריך היה "המצב היהודי" להיראות באור חדש . צריך היה שבהוגה היהודי יהיה הביטחון שעל ידי התביעה הזאת לחירות מחשבה ולחירות ביטוי מוחלטות כלפי המסורת אין הוא מאיים על עם ישראל בסכנת כליה מתוך טמיעה . הביטחון הזה נקנה לאחד העם מן ההתעוררות הלאומית ומהתפשטות האמונה בנורמליזציה הקרבה והולכת של הקיום היהודי , שתעשה את היהודים לעם שאינו תלוי בקבלת אורחות חיים מיוחדות , דעות או אמונות . ולעומת זאת , לקודמיו , סופרי ההשכלה , לא היה הביטחון הזה . ואף כשהיו רחוקים מעמדת האורתודוקסיה , ואפילו היו קרובים לכפירה בדת , רחוקים היו עדיין מכפירה בטוחה–בעצמה באמירתו של ר' סעדיה גאון , "אין אומתנו אומה אלא בתורותיה . " הם לא היו מסוגלים לרעיון כי יכול להיות ניתוק של הקיום היהודי הקולקטיבי מתוכנה של תורה יהודית ספציפית כלשהי . אפשרות של ניתוק כזה בהווה ובעתיד התבטאה בצורה ברורה בדברי אחד העם . תלמידו וברהפלוגתא שלו בספרות העברית , מיכה יוסף בן–גריון , מבטא אותה בצורה חריפה עוד יותר , שכן הוא פתח פתח רחב יותר להבנת העבר היהודי בנפרד מתורה רציפה כלשהי של יהדות : " עם אנו וחשבנו כך וכך . אך לא ( עם אנו ) בשביל שחשבנו כך וכך" ( מיכה יוסף בן–גריון [ ברדיצ'בסקי , [ "חרות וחירות , " כל מאמרי מי"ב , דביר , תש"ך . ( עם ישראל ומחשבת ישראל – אסכולה רוחנית או אקזיסטנציה היסטורית ? עמדתו של ברדיצ'בסקי משמשת בסיס לקליטת ההבדל בין שני המודלים השונים ששימשו את ההגות היהודית המודרנית , להבנת התרבות וההגות של עם ישראל . מצד אחד , היתה התפיסה שתרבותו של עם ישראל מגלה קווי רציפות לאורך כל תולדותיו וניתן להציג את מה שכלול בה אם לא כאסכולה דתית , הרי לפחות כאסכולה פילוסופית–אתית , וזוהי ה"יהדות . "
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|