|
|
Page:5
אפשר להוסיף גם את אדמונד הוסרל , מייסד הפנומנולוגיה שהמיר את דתו כדי שיוכל לשמש פרופסור בגרמניה , את איש התיאוריה הבלשנית והפואטיקה רומן יאקובסון ואת פילוסוף המדע קארל פופר , המבקר הראשי של הפוזיטיביזם הלוגי . איש מאלה אינו שייך לתחום המחשבה היהודית אף כי אחדים מהם ( כגון איינשטיין , פרויד וישעיהו ברלין ) הביעו את דעתם על נושאים יהודיים וכתבו או ביטאו דעות על משמעות יהודיותם . היות שלקבוצה מגוונת זו של הוגים אין כאמור לא נושא , לא תחום מחקר , לא מתודה , לא טיעון ואף לא קהל קוראים משותף , ניתן למצוא אך ורק מכנה משותף מינימלי ביניהם . ובאמת , מכנה משותף כזה נמצא , אם אפשר לומר כך , רק קרוב מאוד למצב החיים של ההוגים האלה , כהוגים ממוצא יהודי בחברה לא–יהודית . ואותו המכנה המשותף הוא העובדה שרובם ככולם רציונליסטים מתונים או קיצוניים , שאינם מצדדים בקבלה עיוורת של מסורת דתית או של מוסכמות חברתיות כלשהן , אך ורק על שום מושרשותן של אלו בחברה ובתרבות , אלא כמעט תמיד הם שואפים , בכל תחום של פעילות עיונית , לביקורת הקיים לפי עקרונות רציונליים , ולפיכך הם שייכים כמעט תמיד לאגף הליברלי או הסוציאל דמוקרטי ולא לאגף השמרני של החברות שבהן הם חיים ופועלים . ואמנם סופרים אנטישמיים שמרנים נאחזו בכך , לעתים קרובות , כדי להציג את המכנה המשותף הזעום הזה של מארקס , פרויד ואיינשטיין , למשל ( אם להזכיר רק את השלישייה הבולטת ביותר של רציונליסטים יהודיים , הורסימקובלות , ( כמכנה המשותף של כל המשכילים היהודיים . לפי התיאור הזה , המשכילים היהודיים בולטים כולם כמבקרים יותר מאשר כיוצרים , ונטייתם לביקורתיות מוגזמת חותרת תחת היסודות ( המיסטיים או האי–רציונליים ) של החברה . כנגדם זכו לא אחת ההוגים ממוצא יהודי לשבחים מצד מעריציהם הלא–יהודיים דווקא על שום התכונות האלה של יצירתם : החדשנות , הביקורתיות , ההימנעות מקבלה עיוורת של מוסכמות מושרשות , הרציונליזם . מעבר לתווי הדיוקן האלה של איש ההגות הכללית ממוצא יהודי , קשה למצוא בין הוגים יהודיים השקפת עולם משותפת . רק גזענים ינסו לגלות השקפה כזו " מתחת " או " מעבר " לתוכנה המפורש של כל הגות של הוגה יהודי , ומלאכתם לא תהיה קלה ביותר בתחום המחשבה , ממש כפי שלא הצליחו למצוא את המשותף לסופרים , מוזיקאים או ציירים ממוצא יהודי . ניסיון מעין זה מכזיב בדרך כלל גם יהודים החותרים לגלות מכנה משותף בהגותם של חוקרים ממוצא יהודי , אף כי אין מחסור בכתבים של יהודים השואפים להצביע על ה " שורשים " היהודיים של הפיזיקה של איינשטיין , של הפסיכואנליזה של פרויד או של תורתו של מארקס . חילון חלקי וחילון מלא של המחשבה היהודית בכל תחומי החיים והפעילות בחברה האירופית נוהגים להבחין בין שני מובנים של המונח "חילון : " חילון חלקי הוא עצם ההוצאה של תחומי חיים ופעילות מכפיפות לדת והפיכתם לתחומים חברתיים או תרבותיים אוטונומיים שהם "ניטרליים" מבחינה דתית . חילון מלא מתרחש כשהפעולה בתחומים האלה ( המוסר , הפוליטיקה , המדע , הספרות והאמנויות האחרות ) מתנגשת בסמכויות , במוסדות , באורחות החיים או בנורמות דתיות וגוברת עליהן . בתחום ההגות היהודית קשה למצוא עד לסוף המאה ה19– קריאה לחילון מלא של החיים היהודיים , אף כי ניתן בהחלט לדבר , למן אמצע המאה ה , 18– על מודרניזציה מלאה של המחשבה היהודית ועל קריאות למודרניזציה של מכלול החיים היהודיים . עד למה שמכנים " ההתעוררות הלאומית " ביהדות רוסיה בשני העשורים האחרונים של המאה ה , 19– שואפים כל ההוגים היהודיים – ממנדלסון ועד הרמן כהן ומרטין בובר – לקיים מעין דו–קיום של הדת והחילוניות בתרבות היהודית . בכל טלטולי תנועת ההשכלה היהודית , שעברה מגרמניה לגליציה ואחר כך לליטא ולרוסיה , חיפשו סופריה והוגיה דו–קיום של " הדת " ו " החיים " ( כשם הרומן של ראובן אשר ברודס , ( " האמת " ו " האמונה " ( כשם הפואמה של אד " ם הכהן ) או " הישן " ו " החדש . " מרביתם של הסופרים וההוגים האלה , שהיו בהם גם רבנים , היו חניכי החינוך היהודי המסורתי לפחות באותה מידה שהיו חניכי התרבות האירופית , הגרמנית או הרוסית ולא היה להם רצון או צורך להיפטר מהחלק היהודי שבעיצובם . מחשבתו המקורית של הוגה ההשכלה הראשון , משה ( בן–מנחם ) מנדלסון , הוקדשה לתחימת גבולות ברורים בין רשויות הדת לרשויות התבונה , דבר שיאפשר ליהודים גם להגדיר את תחום ייחודם וגם לחתור בקנאות לשותפות עם משכילי אירופה הלא–יהודים במאבק לסובלנות ולנאורות . תורתו היא ביטוי מובהק לחילון " רך " או מתון של המחשבה היהודית . היא מלמדת שהתחום המדיני והחברתי ( תחום האזרחות כולו ) צריך להיות מנוהל , בדומה לתחום החקירה המדעית , על פי עיקרים של ה " שכל " או " האור הטבעי , " המשותפים לכל בני האדם , ולא על פי עיקרים הנגזרים מ " התגלות " אלוהית . אך עם זאת , מנדלסון עצמו מאמין ב " התגלות " שהיתה במעמד הר–סיני וזו נתנה ליהודים מערכת של נורמות התנהגות ") מצוות (" המכשירה אותם בדרך מיוחדת לא רק להיות אנשים אתיים , " אנשי צדקה וחסד , " אלא גם אזרחים למופת במדינה סובלנית ונאורה . דו–קיום זה של " האנושי הכללי " ושל " היהודי המיוחד , " שנעשה דגם יסוד בכל
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|