|
|
Page:כג
צריך – ויכול – לעשות זאת מבחירתו שלו . קמו ארגונים יהודיים חדשים , וולונטריים , ששימשו תחליף מודרני–מחולן למסגרת הקהילה הדתית ויצרו כעין חברה אזרחית . יהודים התארגנו במוסדות פילנתרופיים , במפלגות , בארגוני שדולה ועזרה הדדית , בגופי ייצוג כלפי השלטונות וכלפי החברה הלא יהודית , באגודות מקצועיות ובארגוני מהגרים של יהודים ; קמו ספריות , עיתונים , תיאטרונים ולהקות נגינה , מוסדות חינוך ותרבות , מועדונים ואחוות ( כגון בני ברית , ( שבהם יכלו יהודים למצוא לשייכותם היהודית ביטוי חדש , שהיה בנוי על בחירה מרצון ולא עוד על חובה משפטית , והיו לו סימני היכר מודרניים שהתחרו באורח החיים של החברה הדתית–הרבנית הישנה . נוסדו גם מוסדות דתיים מובהקים שאופיים וולונטרי – מפלגות , בתי כנסת , וקמו מנהיגים חסידיים שמבחינה סוציולוגית זו , לפחות , היו גם הם ביטוי למודרניות , כלומר , לחילוץ הדת משאר ממדי החיים וייחוסה לתחום משלה . הלאומיות היהודית מקור חיוני של תרבות יהודית חילונית נבע מן הלאומיות היהודית המודרנית , שגם היא התעוררה בעקבות פירוק הקהילה המסורתית . המרכיב האזרחי–העדתי של הקהילה נתפס עכשיו כ"לאומי . " הקהילה היהודית לא היתה עוד מקומית , אלא ארצית וגלובלית – קהילת העם היהודי כולו , שנתפס כ"לאום" במובן האירופי המודרני , ועם זאת נחשב למקרה נבדל ( עם ללא טריטוריה . ( הלאומיות היהודית התפשטה בעיקר במזרח אירופה ובמרכזה , ששם שלטו אימפריות רב–לאומיות ( הרוסית והאוסטרית , ( והתביעות של העמים האתניים הכפופים להן ( פולנים , סרבים , צ'כים , הונגרים , קרואטים , רותנים , אוקראינים ועוד ) לאוטונומיה ושחרור לאומי היו גורם בולט ומוכר בשיח הפוליטי . הלאומיות היהודית הושפעה לא רק מן העמים הללו , אלא גם מן הספרות והלהט של התנועות לשחרור ולאיחוד איטליה וגרמניה – ובו בזמן היא שימשה תגובה לאנטישמיות החדשה , החילונית והאקזיסטנציאלית , שנולדה מתוך אותה לאומיות אירופית עצמה . חילון הספרות , האמנות והלשון בדומה לתנועות הלאומיות האירופיות , גם הלאומיות היהודית הדגישה את התפקיד הבונה–אומה של השירה והספרות היפה , הכתיבה ההיסטורית וחקר הלשון , כשמתייחסים אליהם כאל גורמים תרבותיים אוטונומיים , שאינם תלויים בדת . ( את הדת עצמה תפסה הלאומיות כמוצר ה"גאוניות" והרצון של האומה ( . וכך , יחד עם היווצרות ארגוני חברה אזרחית שהחליפו את הקהילה הרבנית , צמחו בקרב היהודים גם ספרות יפה חילונית ושירה יהודית חדשה , בעיקר בעברית אבל גם ביידיש ובלשונות אחרות , שעיקרן היה ביצירה אסתטית ועיונית–חופשית , בזמן שהמסורת הרבנית נתנה עדיפות לדיון פרשני–משפטי בענייני ההלכה והקודש . הספרות החדשה נתנה ביטוי לעולם הסובייקטיבי של בני האדם , לסגולות אנושיות במובהק , לצרכים ולכוחות יצירה שבהם האדם מגלה את עצמו , ולא רק את אלוהיו ואת הצווים שלאורם הוא חי ; ומכל הבחינות הללו היה בה גורם מובהק של חילון . בדורות הראשונים שמרו מרבית ה"משכילים , " יחד עם זה , על אמונת הדת ; אך מסוף המאה ה19– השתנתה המגמה . חלק ניכר , אולי העיקרי , של היוצרים הסתייג מהדת ובעיקר מבעלי הסמכות שלה . המשכילים חיפשו לקיום היהודי מקורות מזינים ומצדיקים אחרים , ושאבו אותם מקריאה חדשה , אנטימסורתית , של התרבות היהודית , ומקבלת השראה מתרבות העמים . בצד הספרות הבדיונית , השירה , התיאטרון והמוזיקה צמחו עיתונות ופובליציסטיקה יהודיות ענפות ; וכל המרחב הספרותי והאמנותי החדש תפס את עצמו כיורש הספרות הדתית–הרבנית בשני תפקידיה : גם כעיסוק רוחני מרכזי של היחיד , וגם כפורום נורמטיבי , האמור לברר את דרכי החיים והמטרות שראוי לציבור היהודי ללכת לפיהן . בירור זה נעשה ללא פוסקי הלכה מוסדיים , אלא בדרך של ביטוי אסתטי ושל שיח עיוני–ספרותי , שהיה לעתים נרגש ומתלבט . לענין זה אופייניים דבריו של משה גליקסון , עורך הארץ , לרגל "יום הספר העברי" : 1 . 4 . 1926 " אם הספר העתיק , שנקדש קדושת דת ומסורת , עמד להם לאבותינו במשך עשרות דורות של גלות שוממה לקיים – קיום לקוי ורעוע אמנם – את שארית היסודות העתיקים והצורות העתיקות של חיים לאומיים – הרי הספר החדש , פרי היצירה החפשית של האומה המחודשת , הוא תנאי ראשון ותוצאה טבעית לאחדות המחודשת של המהות הלאומית וצורות החיים הלאומיות ; הוא כביכול יוצרה ויצירה של האישיות הלאומית החיה כאחד . " חשובות לא פחות היו המהפכות בלשונות היהודים . הלאומיות האירופית יצרה קשר אינטימי בין זהות ולשון , והלאומיות היהודית הלכה בעקבותיה . היידיש היומיומית , שנחשבה למעין "ז'ארגון" נחות , עלתה בדרגה וזכתה לכבוד ספרותי ולצורות סגנוניות ואסתטיות חדשות . בצדה , ובניגוד מתחרה לה , הופיעה לשון עברית מחודשת , שעברה דהסקראליזציה ( כלומר , ממד הקדושה שלה חולן ) וקיבלה תנופה מואצת . במקום לשמש , כמו בעבר , בעיקר "לשון קודש" ליטורגית ופולחנית , ובשעת הדחק ברירת מחדל לתקשורת בין יהודים מארצות שונות , נעשתה העברית לשון חיה וארצית , וזאת בשני מהלכים : תחילה כלשון של ספרות ושל שיח מדעי ופובליציסטי כתוב , ובהמשך כלשון יומיום תוססת ומתחדשת ,
|
למדא - עמותה לתרבות יהודית מודרנית ע"ר
|