|
|
Page:9
פרק ראשון יפו ויישובה היהודי במחצית השנייה של המאה הי"ח הקדמה יפו היא אחת מן הערים הקדומות בעולם . מיקומה הגיאוגרפי והגיאו אסטרטגי משך אליה מקדמת דנה כובשים שלחמו על אדמתה , החריבו אותה , קוממו את הריסותיה וחוזר חלילה . באמצע המאה הארבע עשרה נהרסה יפו עד היסוד בידי הממלוכים , כחלק מהרס ערי מישור החוף של ארץ ישראל מחשש למסע צלב חדש בדרך הים . על חורבותיה הקימו הכובשים בפיסגת הגבעה מצודה ( קלעה , ( ובה הוצבו חיילים לשמירה על הנמל , שהמשיך להתקיים כנמל של דרום ארץ ישראל לטעינה ובעיקר לפריקה , וכן כ'שער ציון' לצליינים ולעולי הרגל היהודים לעיר הקודש . יפו נשארה בחורבנה כשלוש מאות שנה , שכן הכיבוש העות'מאני ( 1516 ) לא שינה בה דבר ואסר להקים בה יישוב קבע . עד למאה השמונה עשרה תפסה העיר רמלה את מקומה של יפו כמרכז המסחרי של דרום ארץ-ישדאל . * זעזועים בלתי פוסקים , מאבקים ומלחמות , שלטון מושחת , דלות והזנחה , עשו את יפו למעין אספקלריה בזעיר אנפין למה שעבר על ארץ ישראל כולה . התהליך של התגברות האלמנט הערבי בקרב אוכלוסיית ארץ ישראל לא זו בלבד שלא פסח על יפו , אלא אף הטביע עליה חותם של עיר ערבית בעלת צביון מוסלמי קנאי , הגובר והולך במרוצת השנים . גם מן הבחינה הכלכלית לא חרגה יפו ממצבה הכלכלי של הארץ . יתרה מזו , הפריחה הכלכלית קצרת הימים של מישור החוף הצפוני בשנים אלה כמעט שפסחה על יפו , ומלחמות נאפוליון בסוף המאה ה 18 פגעו בסביבתה יותר מאשר בסביבת עכו . שממון ועזובה הוסיפו לשרור במישור החוף בכלל , ובחלקו הדרומי בפרט . איזור זה נשאר כפי שהיה במשך מאות בשנים ; בלתי מעובד , מכוסה ביצות , מיושב בדלילות רבה , פרוץ לכל עבר ונתון לשליטתם הבלעדית של בדווים למחצה ושודדי דרכים , שעשו בו כבתוך שלהם . שלוש סיבות , שחברו יחד , גרמו לכך : א . המיבנה המינהלי של יפו במאה ה , 18 שלא היתה אלא פרובינציה דלה בשוליה של האימפריה העות'מאנית השוקעת ; . 1 לפרטים ראה ; טולקובסקי , תולדות יפו , מעמי . 2 . 102 במפה תורכית של חוף הארץ משנת 1521 בקירוב , אין יפו מופיעה בה , ובמקומה כתוב : נמל רמלה ( למאן רמלה ) וילנאי , תל אביב-יפו , עמ' . 251
|
|