|
|
Page:10
הילדים עד בתי המדרש למורות ולמורים . בחלק השני של פאוסט מאת גיתה נאמר : "את זה אוהב , את מי שמשתוקק אל הבלתי אפשרי . " ואמנם , המורים החלוצים שאפו אל הבלתי אפשרי , כי באותה תקופה חסרה העברית המדוברת מילים רבות לצורך הוראה - לא רק של השפה העברית אלא גם ובעיקר של מקצועות אחרים - אך המורים התעקשו , עשו זאת והצליחו . בשנת 1912 הודה אחד העם ש"המורה העברי ניצח , " לאחר שכעשרים שנה קודם לכן , לא האמין שהדבר אפשרי . כדי להעריך את פועלם של המוריכו החלוצים , ראוי להתחיל בתיאור כללי של מצב החינוך היהודי בארץ ישראל מראשית המאה ה 19 עד סופה . במשך מאות שנים היה החינוך היהודי - בכל מקום - מסורתי דתי , כלומר.- את הילדים הקטנים לימדו חומש וסידור , ואת הילדים המבוגרים יותר - משנה ותלמוד . כך היה גם בארץ ישראל במאה ה . 19 חינוך מסורתי זה ניתן על ידי מורים פרטיים ב"חדר" או ב"תלמוד תורה . " בחו"ל היה ה"תלמוד תורה '' מיועד רק לעניים , אולם בארץ ישראל הקימו במאה ה 19 את ה"תלמוד תורה" כמוסד ציבורי ובפיקוח ציבורי . ב 840 ו הוקם בירושלים ה"תלמוד תורה" הראשון של העדה הספרדית , שהייתה אז העדה הגדולה בארץ . שנה לאחר מכן , ב , 1841 פתחו גם האשכנזים "תלמוד תורה" ציבורי . האשכנזים הללו נקראים " פרושים" או "מתנגדים" - משתייכים לאסכולה של הגאון מווילנה - לעומת ה"חסידים , " שתמכו בבעל שם טוב . באותה תקופה היו ה"חסידים" בירושלים מעטים ומפוררים ל"חסידויות" רבות , לכן לא היה להם "תלמוד תורה" ציבורי , אלא רק "חדרים , " כמקובל במזרח אירופה . ב"תלמודי תורה" - הן של הספרדים והן של האשכנזים - לימדו תורה , משנה וגמרא ( כלומר , אך ורק לימודי קודש . ( מסתבר , שרמת הלימודים ב"תלמודי תורה" לא הייתה גבוהה ביותר , אם כי ב"תלמודי תורה" בירושלים היה , כאמור , פיקוח
|
|