|
|
Page:11
לחברי הקיבוץ ולציבור הרחב , לא יכול היה לקום . חברים שעבדו בבניין ובחקלאות מסרו באותן שנים לאוסף כל מה שנמצא באדמות קיסריה , והדייגים מסרו את כדי החרס שהעלו במכמורותיהם ברחבי מזרח הים התיכון ; כך נאגר אוסף הכדים שבמוזיאון . באמצעים הדלים שניתן היה לקבל מגיזברות הקיבוץ , רכש אהרון פריטים מערביי הסביבה ומאחרים . המבנה הצנוע של המוזיאון הוקם בעזרת הקצבות שאהרון גייס ממוסדות שונים ובכספי הקיבוץ . באמצעים מינימליים הוא הביא את המוסד לרמתו הנוכחית . עיקר עבודות המיון , הקיטלוג והתצוגה נעשו על ידו , לרוב בערבים , לפרקים עמוק אל תוך הלילה . כשהיה גזבר הקיבוץ נהג לומר שלאחר יום התרוצצות אחר הכסף החדש , הוא נרגע בערב בעיסוקו בכסף הישן , במטבעות העתיקים . אכן , המוזיאון הוא יציר כפיו הבלעדי של אהרון " , הצגת יחיד" שלו במלוא מובן המילה . ברבות השנים נעשה אהרון כתובת וסמכות לארכיאולוגים וסטודנטים שחפרו וחקרו את עתיקות קיסריה . הוא השתתף בחפירות חשובות במקום , ואף שלא התפנה ללימודים סדירים - פורמליים , זכה להכרה מאת בני סמכא מתחום האקדמיה כבעל ידע מקיף בנושא קיסריה ועתיקותיה . בזכות קשריו עם הארכיאולוגים שחפרו במקום הועשר המוזיאון בפריטים חשובים נוספים . עם פטירתו הסתלק מהנוף האנושי של הקיבוץ חבר שמיזג באישיותו שליחות , תבונת עשייה ושאר רוח , אשר תרם ל"יש" הקיים במשק בכישרון , בנאמנות , בהתמדה ובצניעות . מותו הותיר את משפחתו , חבריו וידידיו הרבים בקיבוץ ומחוצה לו בהרגשה של אבידה כבדה וכאב . יהודה רותם
|
|
|