|
|
Page:10
ספרותיים ; וכמובן , התכנים הפילוסופיים בעצמאותם המשוחררת מן הדת . אולם גם החוקרים והוגי הדעות שהעמידו את צירי הדיון החדשים במוקד התעניינותם , לא יכלו להתעלם ממרכזיות הדת בעיצוב גורלו ההיסטורי של העם היהודי ובעיצוב דמות תרבותו בכל תחומיה - ולא רק בעת העתיקה ובימי הביניים , אלא גם בזמנם . התפקיד שקיבלו על עצמם היה לחולל טרנספורמציה של תרבות דתית לתרבות הומניסטית חילונית ; פירוש הדבר הוא שהיה עליהם להתמודד עם בעיות הדת מכל היבטי מפעלם , בין מבחינת האתגר החדש שהתרבות ההומניסטית העמידה לדת ובין מבחינת האתגר שהיא העמידה לתרבות זו השואפת , מעבר לה , להזדהות כיהודית . שנית , הכוונה היא להתמקד בחשיבה שהגיעה אל הרמה הפילוסופית . מה מייחד רמה זו מרמות חשיבה אחרות ? בהמשך נציע לשאלה זאת תשובה מלאה יותר , אך כבר בשלב זה ראוי להדגיש את ההבחנה בין החשיבה הפילוסופית השיטתית - השואפת למיצוי התיאור וההבנה של מכלולי דעת שלמים , על יסוד של תורת הכרה מוגדרת וכללי חשיבה ואימות מוגדרים - לבין סוגי החשיבה האחרים , הנזקקים פחות ( או כמעט שאינם נזקקים ) להעמקה השיטתית על יסוד תורת ההכרה וכללי האימות המחקרי : האידיאולוגיה ) , במונח זה נכללת גם האידיאולוגיה הדתית שהחליפה בזמן החדש את תפקידה של התיאולוגיה המסורתית , אך גם הסתמכה עליה , ( המסה ההגותית והפובליציסטית , וכן הביטוי הסיפורי אמנותי והשירי . אין זו הבחנה פשוטה . למרות שמבחינת הסוגה הספרותית קל להבחין בין חיבור פילוסופי לבין חיבור אידיאולוגי , מסה הגותית פובליציסטית , או יצירת אמנות ספרותית , ההבדלה המוחלטת היא בעייתית . יימצאו דוגמאות מעורבות רבות , כמו גם דוגמאות גבוליות שיקשה להחליט לאיזו סוגה ספרותית ראוי לשייכן . משמע , שמדובר בסוגי חשיבה רצופים זה לזה וסמוכים זה על זה . הם התפתחו יחדיו מתוך מגע גומלין מתמיד , והגבולות שביניהם מעולם לא היו נחרצים ( ראו , למשל , הדיאלוגים של אפלטון , ( אך ההבחנה נעשתה קשה עוד יותר בזמן החדש , בגלל התפתחויות שחלו בכתיבה הספרותית האמנותית מזה , ובכתיבה הפילוסופית , בייחוד ביחס לנושאי הדת , מזה . הסיבה היא , כמדומה , נתינת הרעת הגוברת להיבטיה ההווייתיים של החשיבה הדתית ולרצף החווייתי שבין התנסות דתית להתנסות מוסרית , ארוטית , אסתטית ואינטלקטואלית , שהאמנות מטפלת בהם בכלים רגישים יותר ומדויקים יותר - ובייחוד מלאי אמפטיה - מן הפרוזה העיונית . כאמור , זו אינה תופעה מיוחדת לזמן החדש ; אולם מיוחדת היא הנטייה הגוברת לכיוון טשטוש התחומים שבא במקום הנטייה לכיוון ההבדלה המחמירה , שאפיינה את הגדרת הדיסציפלינות הללו בימי הביניים . בזמננו נוטות הדיסציפלינות השונות להתערב זו בזו , עד שנוצרה אסכולה פילוסופית — האקזיסטנציאליזם - שהציגה עצמה כדיסציפלינה פילוסופית אינטגרטיבית : היא פיתחה מתוכה את האידיאולוגיה כמכשיר להפצת רעיונותיה ברבים , ואף גרמה לכך שהאידיאולוגיה , מצדה , תשאף לעצמאות ואף תפלוש לתחום הפילוסופיה בקביעת הנחותיה , ולתחום הספרות בדרכי הפצת רעיונותיה , ואילו הספרות האמנותית , ושאר האמנויות בעקבותיה , התחילו
|
|