|
|
Page:8
לא רק המצב המזדמן מכתיב את המציאות אלא גם המטען המיתי שחברה אנושית נושאת עמה , הקובע ברגעים קריטיים את כיוון הפעולה , את ההשלכה לעתיד . במובן השני הזה , בסיבוך העכשווי טמון סיבוך ארוך שנים , היסטורי ומיתי ; ליחסים בין יהודים למקום יש שושלת יחסים , גיניאלוגיית מקום יהודית , עברית , ישראלית , עתירת דורות ותקדימים . המקום הישראלי , כפי שיוצע בספר , הוא מניה וביה יצירה חדשה והמשך של תפיסת מקום עברית יהודית . על פי תפיסה זו , היחס למקום הוא כפול : שואפים אליו , באים אליו , מתגעגעים אליו , מקדשים אותו , הוא ההבטחה הגדולה , אבל בה בעת מקום ומקומיות גם מעוררים רתיעה , הסתייגות , אפילו סלידה , כאילו דווקא במימושם , כל הרעיון של המקום , של הארץ המובטחת , עלול להחמיץ את עצמו . על כן חוויית המקום , בוודאי בחלקים חשובים של הנוסח המיתי מהמקרא ועד היום , היא אמביוולנטית , דיאלקטית , פרדוקסלית , נעה בין קטבים של מקום ואי מקום ; לעתים צד אחד הוא ריטואלי בלבד " ) אם אשכחך , (" ... ולעתים דווקא האי מקום נשכח וכוחות ההתערות משתלטים " ) איש תחת גפנו ;(" ... אולם אף אחד משני הקטבים לא נעלם לתמיד , ומגיע הרגע בו הוא מופיע ודורש את שלו . כך , לשני הכוחות , המקומי והאי מקומי ( מדברי , גלותי , חוצני , ( מיוחסת עצמאות ומקוריות ; אין האחד מבטל את האחר או פותר אותו , ולכן אין כל טעם לנסות וליישב בין השניים , לסגור ביניהם את החשבון . כשאברם מצווה ללכת לו ( בבראשית יב , ( הכתוב מציין שלוש עזיבות שונות - מארצו , ממולדתו ומבית אביו - מהמקום הפיזי , מהארץ , מנוף הילדות ; מתחושת הבית שבנוף הזה , מלידתו עם הנוף כולל אוהל המשפחה , אנשי השבט , וכיוצא בזה ; וממיקומו החברתי , משייכותו , מזהותו המערכתית , משיחתו , מאמונתו . המקום מוצב בתחילת המיתוס העברי כנתון האנושי הראשוני , הקבוע , שאותו מצווה אברם לעזוב , ובבת אחת מקנה לו חשיבות אדירה . פועל האמונה הראשון של אברם הוא עזיבת המקום , כאילו המקום סותר אה האמונה , ויש לעוזבו כדי להגיע למקום ולמושג של מקום שונים לגמרי " , אל הארץ אשר אראןל , " אל ארץ אחרת , בדרך אחרת . התנועה היא ממקום לאי מקום , לארץ הקיימת כמושג הערטילאי "הבטחה" ובו בזמן היא פשוט ארץ כנען - נופיה , משאביה , אנשיה , אמונותיה , בתיה ושדותיה - אליה אברם מהגר .
|
|