|
|
Page:10
השינויים במוקדי השיח האינטלקטואלי הביאו לבחינה מחודשת של מוקדי השיח ההיסטורי . בקובץ מאמרי הקודם , ההליכה על קו האומק ( ספרית אופקים , עם עובד , ( 1989 , אחד הנושאים המרכזיים היה ההתמודדות של הציונות הסוציאליסטית עם עולם המהפכה . ספר זה , לעומת זאת , אינו עוסק בנושא זה כלל . בבלי דעת נמנעתי מלשוב לנושא , שאך לפני עשור נראה כה חשוב ומרתק , ואילו היום קשה להסביר לסטודנטים את עוצמת השפעתו בעיצוב המאה העשרים , ובעיצוב פני החברה והתרבות היהודית בארץ ישראל . לא במקרה , החוט המקשר בקובץ הנוכחי הוא הנסיון לבחון בעיות של זהות : זהות של היחיד , זהות של הקולקטיב , ומערכת היחסים ביניהם . כאשר תמונת העולם הדומיננטית הופכת לפתע לבלתי רלוונטית , יש חיפוש אחר הסבר אחר למציאות , ליחסים שלנו עם עצמנו ועם העולם הסובב " . זהות" היא מושג חמקמק , מעורפל קמעה , קשה להגדרה וניתן לפרשנויות שונות ומגוונות . השאלה "מי אני " ? שעליה מנסה ההיסטוריון של הזהות לענות , איננה נוגעת לאישיותו של היחיד כשלעצמו , שהיא השאלה שהפסיכולוג שואל , אלא ליחיד או לקבוצה בהתייחסותם למסגרת חברתית רחבה יותר . לאמיתו של דבר , כל יחיד הוא בעל כמה וכמה זהויות : הוא בן למשפחה או לשבט או לקבוצה אתנית מוגדרת : הוא חבר בקבוצה דורית מסוימת , שאיתה חווה חוויות משותפות בשנות ההתבגרות שלו , בבית הספר או בצבא ; הוא שותף לתרבות שהתגבשה במקום ובחברה שבה חי את השנים המעצבות של חייו ; הוא עבר טראומות משותפות עם אנשים אחרים . כל אחד ממישורי ההתייחסות הללו מוליד שורה של נאמנויות אינסטינקטיביות , שאינן מחייבות מחשבה מוקדמת ואינן נתונות לשיקול רציונלי . במקרים שבהם עלולים להיווצר ניגודי אינטרסים בין הנאמנויות השונות , נוצרת היררכיה של קדימויות בין קבוצות הזהות השונות שאליהן האדם משייך את עצמו : הוא מגדיר לעצמו , עתים במודע ועתים שלא במודע , מהי הנאמנות העליונה שלו , ומהן נאמנויות המשנה שלו . הזהויות האישיות המפוצלות הללו מתגבשות בדרך כלל בשנות הנעורים והבגרות המוקדמות של האדם . רק טראומות קשות ביותר עשויות לשנות את הדמות שהוטבעה , ואף זאת לא תמיד ולא בהכרח . ההגדרה הפשוטה ביותר של "זהות קולקטיבית" היא צירוף של הזהויות האישיות והקבוצתיות השונות . אך ספק אם אמנם החיבור
|
|