|
|
Page:12
הרבניים בזניחת ארץ ישראל . עלייה לארץ ישראל אינה עומדת כלל על סדר יומם . הם מאדירים את מרכזי ההנהגה שלהם בבבל על חשבון המרכז בארץ ישראל . במקום להתאבל על ציון , עוסקים הרבניים בהשתרשות כלכלית וחברתית בגולה . תורתם , היא התורה שבעל פה , ראשיתה בארץ ישראל שלאחר החורבן המדיני ושרפת המקדש , והמשכה - בגולה . חז"ל הואשמו בייסוד הלכה שנועדה לעם שבגלות , והמבוססת על קיום מצוות התלויות בארץ ישראל בגולה דווקא . להלכה זו אין זיקה כלשהי לכתוב במקרא . תורת הגלות הרבנית והנהגת הרבניים את העם נחשבו בעיני האבלים במכשולים העיקריים לגאולה . בשואפם להציב כנגד הרבניים תורה אלטרנטיבית כוללת , יצאו האבלים הקראים למלחמת חרמה נגדם . מכאן מערכת היחסים הקשה שבין הרבניים לקראים האבלים בירושלים . מאז שפרסם ש"ז שכטר בראשית המאה העשרים שתי העתקות ימי ביניימיות שמצאן בגניזת קהיר , ובהן קטעים ממגילת 'ברית דמשק , ' התעוררה למעשה שאלת מידת השפעת ספרות קומראן על הקראים בכלל ועל האבלים בפרט . מובן כי החוקרים הראשונים לא היו יכולים לדעת על מה הם דנים , שהרי מגילות קומראן נחשפו במחצית אותה מאה . עם גילוי המגילות , שפרסומן המלא הסתיים זה מקרוב , עלתה במשנה תוקף שאלת השפעת ספרות קומראן על הקראים . פורץ הדרך בתחום חקר הקשרים שבין הקראים לקומראן הוא נפתלי וידר . בספר שכתב ובסדרת מאמרים שפרסם בשנות החמישים והשישים של המאה הקודמת , הצביע וידר על החוב העצום שחבים הקראים ובעיקר האבלים לספרות קומראן , הן בתחום משנתם המשיחית והן בתחום דרכי הפרשנות למקרא . חוקרים אחרים המעיטו במידת החשיבות של ספרות קומראן בעיצוב תורת האבלים . סוגיית מידת ההשפעה הקומראנית על הקראים האבלים עולה תכופות בחיבור זה . עיון בסוגיות הלכתיות , שחלקן נחקרו לראשונה על ידי , מחזק את ההנחה בדבר השפעתה הניכרת של ספרות קומראן על אבלי ציון הקראים . ממחקריי בהלכה עולה שלא ניתן לדבר על אבלי ציון הקראים כאילו היו גוף אחד . חילקתי אותם למתונים ולקיצוניים . המייצג העיקרי של המתונים כאן הוא הקןךא הירושלמי , בן המאה העשירית , יפת בן עלי . הוא דחה חלק ניכר מן ההלכה הקומראנית שהייתה ידועה לו , מפני שאימוצה היה מחייב להימנע מקיום רוב ההלכות התלויות בארץ ישראל , כל עוד בית המקדש חרב והעם בגולה . הפלג המתון קרא על כן לקיים את רוב המצוות בארץ ובגולה , ודווקא ההסתפקות באבלות , שפירושה אי אכילת בשר תאווה ( בשר צאן ובקר שאינו מיועד לקרבנות ) ואי שתיית יין ,
|
|