|
|
Page:10
מבינה את קשריה אל הציבור היהודי של היום על גווניו השונים ואיפה הקו המפריד שאין לטשטשו בינה ובין אחרים ; ומתוך כך היא תבהיר - כיצד ברצונה להשפיע על סביבתה ומה לקלוט ומה לדחות מסה שצר עליה מן החוץ . מתוך המאמרים שקובצו במדור השני עולה , כי עיצוב דמותה של הקבוצה הדתית תלוי בהערכתה את צרכיה הסגוליים בתחום החברה והרוח , כאן צריך להתגלות מה המאפיין אותה הן בקרב הציונות הדתית והן בתנועה הקיבוצית , אליהן היא מתייחסת . מה עשוי לתת לה את הזכות לגדור לעצמה " רשות יחיד". ובמדור החינוך , מוקד מבחנה האמיתי של הקבוצה הדתית - כמו מבחנה של כל חברה מוגדרת - התייחסתי אל יכולתה של הקבוצה הדתית להעביר את המסר שלה הלאה לדורות הבאים . בחינוך יתגלה אם ערכיה אמנם מתממשים במציאות שלה בעוצמה ובצורה משכנעת . כאן ניתן להזים את הטענה שמה שחרתה על דגלה אינם אלא דברים יפים אבל בסופו של חשבון בלתי מחייבים . בשדה החינוך עליה להוכיח שהיא אינה נסוגה מעצמיותה כשזו מתנגשת עם ערכים בעלי תביעות שונות ומפתות , שעה שעליה להראות איתנות וחבריה אף נדרשים לקורבנות כדי להתמיד בדרכה שלה . יש בקבוצה בכלל ובקבוצה הדתית בפרט אלמנט שנוגד ל"סדר התקין " בחברה ה"נורמאלית": הוויתור על ההתחרות שהצלחתה נמדדת בתמורה החומרית שהשיגה . השוויון הקיבוצי ( על אף כל מגבלותיו ) , אינו מאפשר לה " לחיות בשלוה". היא חייבת , אנוסה על פי מהותה , להיאבק על ייחודה כל ימי היותה . קל היה לעמוד במאבק זה - לפחות באופן יחסי - כל זמן שהיתה נחשבת ' עיליתי בישוב המפלס את דרכו . ברגע בו ערערו על " מופתיותה " ניצב לפניה סימן השאלה . האם המשימה שקיבלה על עצמה אינה מעבר לכוחותיה ? הפיכתה מתובע לנתבע , ממי ששש לקבל תפקיד למי שמטילים עליו תפקידים אף על - כורחו הביאה אותה עד לידי משבר . כי תפקיד , אף החשוב ביותר , אינו מקנה את תחושת הייעוד , אם הוא אינו נובע מפנימיותו של מי שמקבלו על עצמו . החלוציות על צורותיה הסגוליות צמחה וגדלה בליבם של בודדים במשך תקופה ארוכה , עד שהזיקה אליה נתפשטה ונעשתה קניינו של ציבור הולך וגדל . הרבים שנתפסו לרעיון שחובתנו וחובת כל אחד ואחד באופן אישי היא
|
|
|