|
|
Page:319
בעוד שהפיכתה של ירושלים לנוצרית היתה תהליך הדרגתי , שנמשך דורות אחדים , הפיכתה לעיר מוסלמית נעשתה במכה אחת , כתוצאה מכיבוש . בזאת היא דומה להפיכתה לעיר ישראלית , בידי דוד המלך , 1,650 שנה קודם לכן . וכן יש דמיון במשך הזמן שירושלים היתה בשלטון מוסלמי - 1,174 שנים - להיותה בעיקרה עיר עברית כ - 1,200 שנה . עיר נוצרית לא היתה ירושלים אלא 448 שנים ( 313 בתקופה הביזנטית , 104 בתקופה הצלבנית ו - ו 3 בתקופת המנדט הבריטי ) . כלומר , אף שירושלים היא אחת הערים הקדושות ביותר לנצרות , ואולי הקדושה שבכולן , ורק השלישית בקדושתה באיסלאם , הרחק מאחורי מכה ומדינה , תולדותיה קשורות לשלטון מוסלמי תקופה ארוכה הרבה יותר מאשר לשלטון נוצרי . מכאן החשיבות הרבה של הכיבוש הערבי בשנת 638 . הח'ליף עומר אבן אל - ח'טאב וביקורו בירושלים עוד מוחמד הציב לו למטרה לכבוש את ארץ - ישראל ואף שלח צבא למטרה זו : צבא זה נוצח על - ידי הביזנטים במותה , בשנת 629 . שנה לאחר מכן יצא בעצמו לכובשה - אך נאלץ לחזור מתבנם למדינה . למעשה החל הכיבוש רק בימיו של ראשון ליפים'הח , אבו בכר ( 632 - 634 ) . ההיתקלות הרצינית הראשונה בביזנטים היתה לכוחות הערביים , בפיקודו של עמרו אבן אל - עאץ , בסביבות עזה , ב - 634 . כבר בסוף אותה שנה התלונן סופרוניוס ( שמונה שנה קודם לכן לפטריארך ירושלים ) , שלא ניתן עוד להגיע לבית - לחם , מפחד הערבים . לאיזור הובהל חיל ביזנטי גדול ובראשו ניצב אחיו של הקיסר הראקליוס . הצבאות המוסלמיים השונים נערכו כמרכז הארץ . ליף'הח אבו בכר אף הזעיק את אלד'ח אבן אל - וליד , מפקד הכוחות בזירה העיראקית , וזה הגיע לדמשק תוך מסע מזורז של אנ ימים בלבד . לאחר נצחון שנחל בקירבת מקום המשיך דרומה והצטרף לעיקר הכוח הערבי . בקרב גדול ליד נדין'אג , בין רמלה לבית גוברין , גברו המוסלמים על הביזנטים . אחיו של הקיסר נפל בקרב וארץ - ישראל כולה - פרט לערים העיקריות - עברה לידיהם . אך נצחונם היה שלם רק לאחר שגברו באוגוסט 636 על כוחות התגבורת הביזנטיים בקרב הירמזך . בידי הנוצרים נשארו רק שתי הערים הראשיות , ירושלים וקיסריה . השטח מסביב לירושלים כבר היה כולו בידי הערבים והעיר נתונה היתה במעין הסגר עוד משנת 636 . הפטריארך סופרוניוס של ירושלים קובל על המצב שנוצר : ו " מדוע אין קץ לשפיכת הדמים ? מפני מה הכנסיות נהרסות והצלב מחולל ? הסרקנים , אותו שיקוץ משומם שניבא עליו הנביא , 2 עוברים בארצות האסורות עליהם , בוזזים את הערים ומחריבים את השדות , ושורפים את הכפרים והורסים את המנזרים הקדושים ... ומתפארים כי סופם לכבוש את העולם כולו , " ביולי 637 הודקה טבעת המצור על ירושלים , אך אין ידיעות שנערכו נסיונות הסתערות על חומותיה . העיר היתה מבודדת כולה , ויושביה נוכחו לדעת כי אי - אפשר להמשיך בהגנה עליה אפילו אם לא תבוא התקפה חזיתית . על כן נכנע סופרוניוס , בראשית שנת 638 , למפקד הפוחות הערביים הצרים עליה , אלד'ח אבן אבת'ת אל - פהמי , בתנאי שלא יגעו לרעה בתושבי העיר כל עוד ישלמו את המס שיוטל עליהם . י כעבור זמן נרקמו אגדות שונות מסביב לכניעה זו1 ויש הקושרים , בעקבות המקורות הערביים המוקדמים , את הסכם הכניעה בשמם של עמרו אבן אל - עאץ או חאלד אבן אל - וליד או אף בשמו של ליף'הח עומר אבן אל - טאב'ח עצמו . אחרים מסתייגים ממסורות אלה . עומר היה מנאמניו של מוחמד , עדיין איש צעיר יחסית , ופעלתן . לאחר מות נביא האיסלאם פעל לבחירתו של אבו בכר ליורשו . כשזה האחרון נטה למות מינה את עומר ליורשו , וזה שימש ליף'כח שני , בשנים 634 - 644 . בזמנו נערכו הכיבושים הגדולים של האיסלאם שהקיפו , מלבד ארץ - ישראל , * את סוריה , עיראק , מצרים ופרס . הנצחון * כיבושה הושלם ב - 640 , עם נפילתה של קיסריה .
|
|