sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:13

נושא הספר נושאו של הספר הוא תולדות העיר ירושלים מימי ההתייוונות הממוסדת בתקופת יאסון , בערך משנת 175 לפסה " נ , ועד לניצחון של יהודה המקבי על המצביא הסלווקי ניקנור באדר של שנת 161 לפסה"נ . קל למדי להגדיר את נושא הספר ולקבוע את נקודת הסיום שלו , כי הדברים מפורשים בדברי המחבר עצמו : 'ובכן , מאחר שכך נתגלגלו ענייני ניקנור , ומאז שהשתלטו העברים על העיר היא בידם , גם אני אפסיק כאן את הסיפור' ( טו לז . ( _י הקביעה שראשית הספר בהתייוונות הממוסדת בימי _יאסון פשוטה פחות , מכיוון שענייני יאסון ראשיתם רק בפרק ד . קודמים להם שני פרקים ( א-ב ) של איגרות והקדמה ופרק אחד ( ג ) שעניינו חדירת הנפל של הליודורוס לבית המקדש עוד בימי סלווקוס הרביעי , כלומר , לפני עלייתו של יאסון ( המופיע על הבמה רק בימי יורשו של סלווקוס - אנטיוכוס אפיפאנס . ( אולם האיגרת הראשונה המלווה את הספר קובעת שראשית הסיפור בימי יאסון ( א ז , ( וכך עולה גם מסיכומי הדברים בהקדמת המחבר ( ב כ ) ובנאום של יהודה המקבי ( ח יז . ( מלבד זאת יש לציין שסיפורו של הליודורוס , הממלא את גופו של פרק ג , אינו מקדם את הסיפור : הפרק מהווה יחידה הסגורה בפני עצמה , אשר בסופה חוזרת השלווה לעיר ולספר , ולכן על המחבר לחזור בראש פרק ד לאותו מקום שהיה בו כבר בפסוק הרביעי של פרק ג , דהיינו , למריבה בין שמעון וחוניו והלשנה על ידי שמעון . למעשה , אילו נמשך הסיפור מן האידיליה הראשונה ( ג א-ג ) וממריבת שמעון עם חוניו וההלשנה של שמעון ( ג ד-ו ) הישר להליכתו של חוניו אל המלך ( ד א ואילך , ( לא היה איש מרגיש בחסרונו של סיפור הליודורוס , התופס את יתרת פרק ג . לכן יש לראות בסיפור הליודורוס , אשר משתקף עוד בספרנו רק בסיפא של ד א ( לצורך קישור ) ובהרהורי המחבר ( ה יח , ( מעין הקדמה נוספת , המתארת את המצב שלפני הסיפור : גם האל , ולא רק המלך , הגן על המקדש , והמלכות הכירה בכך ( לבסוף . ( כפי שאציע להלן , נראה שהמחבר מצא סיפור זה כיחידה עצמאית והכניס אותו לתוך ספרו על אף החספוס שהוא יוצר . מכל מקום שלושת הפסוקים הראשונים של פרק ג מציגים , ככל פתיחה נאה , את נושאו של הספר , והוא מתאים בדיוק לסופו . בסוף הספר נאמר שאפשר לסיימו כי ירושלים חזרה לידי העברים , ואילו בפתיחתו מדובר במצב השלו ביותר והמכובד ביותר של העיר . ירושלים מקיפה אפוא את כל הספר , ויש לראותו כסיפור שנפתח באידיליה ירושלמית ומסתיים באידיליה ירושלמית , סיפור שבין 'בהיות עיר הקודש מיושבת במלוא השלום ' ... ( ג א ) ובין 'השתלטו העברים על העיר נו ] היא בידם ' ... ( טו לז . ( העלילה היא סיפור הטלטולים שעברה העיר בין שני הקצוות האלה . לכלל שיש לפרש את מגמתו של ספר לפי סופו , כי המחבר מסיים במקום שרצה להגיע אליו , ראו : טייסון , הציבור היהודי , עמ י . 582 כלל זה תקף במיוחד כאשר הדברים מפורשים , כמו במקרה שלנו . אמנם גייגר הציע לראות במקבים ב מונוגרפיה על מעשיו של גיבור הספר , ולא סתם נספחה בראשו , ראו להלן , הערה . 11 ולהנחה שנם האיגרת השנייה במקורה סיכמה את הסיפור כסיפור המתחיל ביאסון ראו על א יב , 'שהרי הוא עצמו הבריח את אלה שהתייצבו למלחמה , ' 3 דוראן העיר שפרשת הליודורוס מבודדת ואינה משפיעה מלחמה , יהודה המקבי , ראו : גייגר , יהודה המקבי . אולם קשה להסכים לאפיון כזה של ספר שיהודה מופיע רק במחציתו השנייה ( מפרק ח , ( פרט לפסוק אחד בסוף פרק ה . להנחה שהאיגרת הראשונה נועדה ממש ללוות את על המשך הסיפור ההיסטורי , ולכן אך בקושי ראויה לאריכות שהיא זוכה לה . ראו : דוראן , תעמולה , עמי . 51 לכך אוסיף שחוסר פרופורציה ובידוד כאלה בדרך כלל משקפים את העובדה שחומר בא למחבר מן המוכן ; סביר שהוא עצמו לא היה טורח כדי ליצור סיפור נושא מקבים ב , מטרתו וזמנו

יד יצחק בן-צבי


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help