|
|
Page:434
ראשיה נטישת היהודים את העיר העתיקה מעניין לציין , שעיקר תהליך ההתפשטות היהודית בתוך העיר העתיקה חל במקביל לתהליך יציאת היהודים אל מחוץ לחומות . אלא שבניגוד לתהליך ההתפתחות מחוץ לחומות , לא נמשכה ההתפשטות היהודית בתוך העיר העתיקה בתקופת המנדט הבריטי 1 הקשיים הרבים שהיו כרוכים במגורים בתוך העיר העתיקה , שנוספו עליהם תנאי בטחון גרועים ומאורעות דמים שפרצו בראשית תקופת המנדט הבריטי ( מאורעות 1921 ו , ( 1929 הביאו את היישוב היהודי להעדיף את השכונות החרשות שמחוץ לחומות . בעיר העתיקה החלה בתקופה זו 'נסיגה , ' מאזורי השוליים אל הגלעין הקבוע והברור של הרובע היהודי . גלעין קדום זה המשיך להוות את עיקר השטח שהוחזק בירי היהודים בתקופת המנדט הבריטי , והוא גם שנפל האחרון בידי 'הלגיון הערבי' במלחמת העצמאות . בשלהי השלטון העות'מאני ( 1914-1870 ) עדיין המשיבה העיר העתיקה להוות מרכז יהודי חשוב בירושלים , למרות התפתחות ירושלים היהודית שמחוץ לחומות . נראה כי שיאו של היישוב היהודי בעיר העתיקה היה בשנות ה 80 ובראשית שנות ה , 90 עת הגיע כלל האוכלוסיה היהודית בעיר לכרי 25 , 000 נפש , כאשר קרוב ל 0 ס 19 , 0 מהם התגוררו בעיר העתיקה וכ 6 , 000 בלבד מחוצה לה . בשנות ה 90 החל להסתמן המפנה , כאשר רוב הגידול כבר היה מחוץ לחומות . לקראת סוף שנות ה 90 התאזן מספר היהודים מחוץ לחומות עם זה שבפנים , וערב מלחמת העולם הראשונה כבר נטו בפות המאזניים לצר היישוב שמחוץ לחומות . עם זאת חשוב לציין , כי עד סוף תקופת השלטון העות'מאני המשיך ריכוז יהודי גדול להמצא בתוך העיר העתיקה . לחלק זה של העיר אינם מלאים ומדויקים , די בהם כדי להצביע על ריכוז גדול של אוכלוסיה יהודית במקום זה בתקופת המלחמה . חדירת הסוחרים היהודים לשוקי העיר , ובמיוחד לחלקו התחתון של הרחוב המרכזי , בין הר הבית ורחוב דוד , חיזקה את רציפות השטח היהודי , ובעצם גרמה להגדלת מה שנקרא 'הרובע היהודי . ' נראה אפוא , כי אין לדבר על תחום ברור ומוגדר של הרובע היהודי במאה ה 9 ו , אלא על איזור שגבולותיו הלכו והשתנו במהלכה של תקופת דיוננו . עם זאת אפשר לאתר בבירור את גלעינו , ואף בסיס סביר להתפשטותו , של הרובע היהודי בתקופה הנדונה . ב 40 השנים הראשונות של המאה ה 9 ו היה זה , כפי שציינו בבר בפרק הקודם , איזור בתי הכנסת הספרדיים והסביבה הקרובה . עם התחדשות הערה האשכנזית בירושלים היא נצמדה לאחותה הספרדית , ועקב כך הלך הגלעין והתרחב . עד לראשית שנות ה 70 התרכזה הפעילות היהודית בתחומי מה שידוע היום כרובע היהודי . מכאן ואילך החל תהליך ההתפשטות לעבר הרובע המוסלמי . גם הפיצול העדתי בקרב היהודים מצא את ביטויו , במידת מה , בתחום המגורים י הספרדים העדיפו להתרכז בסביבת בתי הכנסת הספרדיים ורחוב המיידאן , הפרושים — סביב בתי הכנסת ה'חורבה' ו'סוכת שלום , ' והחסידים —סביב בית הכנסת 'תפארת ישראל' ובית כנסת חב"ד . עם התפצלות ה'בוללים' קם מרכז חצר ובית כנסת לכל 'כולל . ' אף בעת ההתפשטות לרובע המוסלמי נוצרו ריכוזים עדתיים . ובכל זאת נראה , כי המשותף בין הקבוצות היהודיות השונות עלה בהרבה על המפריד ביניהן , וכך היה המצב גם בנושא המגורים . ליכוד יהודי כללי היה מחויב המציאות נוכח ההתנגדות והקשיים הרבים שהיהודים נתקלו בהם מצר המוסלמים והנוצרים . חרף הפיצול שביניהן העדיפו אפוא הקבוצות היהודיות השונות לגור תמיד כשהן סמוכות זו לזו . בך גדל הגלעין היהודי הקטן של ראשית המאה ה 19 במעין צורה קונצנטרית , והשטחים שנוספו לו , כולל אלה שמחוץ לרובע היהודי יצרו אתו רצף טריטוריאלי אחיד .
|
|