|
|
Page:109
סיכום אם נדרג את מקורות המים השונים של ירושלים במאה ה 19 לפי חשיבותם , יעמדו בורות המים הפרטיים והציבוריים במקום הראשון ובעדיפות רבה על פני שאר המקורות . אחריהם יבואו מקורות עמק הקדרון במקור מסייע , במיוחד בסוף עונת הקיץ ובשנים יבשות ויבשות למחצה . אמת המים מצטרפת באופן חלקי כמקור מסייע , תחילה בהגדלת כמות המים הציבורית באיזור הר הבית , ובסוף ה תקופה — עם גידול האוכלוסיה ותכיפות שנות הבצורת — בסיוע כללי לתושבי העיר . לבריכות המים נוער רק תפקיר מצומצם ביותר . מצב זה שונה מאד ממה שהיה בתקופות היסטוריות קודמות , עת מילאו בריכות המים ואמות המים תפקיר מרכזי . אפשר להסביר זאת בשוני במעמדה של ירושלים במאה ה 19 לעומת התקופות האחרות , ובמיוחד בהבדל בעניין שהיה לשלטונות המרכזיים של המימשל שתחתיו נמצאה , בפיתוחה . אספקת מים באמצעות מערכת בריבות ואמות מים מחייב שלטון מרכזי חזק ומתקדם שיבנה , ישמור , יפקח ויטפל בהחזקתן ובהפעלתן . בורות מים , לעומת זאת , הם מיתקנים פשוטים , שכל מוסד , משפחה ובעל בית מסוגלים להקים בחצר ביתם מבלי להזדקק לסיוע השלטונות , וללא צורך בהשקעות גדולות . בירושלים של המאה ה 9 ו לא היה שלטון מרכזי חזק שיהיה מסוגל להשתלט על נושא הפיתוח של אמות המים והבריכות . לעת כזאת היו בורות המים האמצעי המתאים ביותר לאספקת מים לתושבי העיר . נראה בי גם בתקופות היסטוריות אחרות שבהן לא הצליחו השלטונות להפעיל את הבריכות והאמות , היו הבורות מקור המים העיקרי של תושבי ירושלים . ' הצלחתם' של הבורות והמקורות המועטים האחרים לספק מים לאוכלוסיית העיר אף בתקופות בהן גדלה ביותר , היא בראש וראשונה תוצאה של הצריבה המועטת של מים באותן התקופות . רק כך ניתן להסביר , שעל אף הגידול העצום של האוכלוסיה —מפחות מ 10 , 000 נפש בראשית המאה ה 9 ו לכ 70 , 000 נפש ערב מלחמת העולם הראשונה —הצליחו המקורות 89 ו . האור , כ"א באב תר"ע , שנה ראשונה , גליון קמג , עמ ג . היו אלה בעצם ספק בארות טפק בורות ! השתדלו להגיע למפלס מי תהום בעומק לא רב . 90 ו . מסטרמן , היגיינה , עמי ס . 62-6 מסטרמן מציין עם זאת , כי עקב המחסור במים נהגו תושבי העיר החדשה להביא מים בפחים לצריכתם העצמית אף מאיזורים מרוחקים כמו עין כרם עוד בראשית תקופת המנדט הבריטי . ראה גס : זוטא סוקניק 920 ) ו , ( עמי . 28-23 וימין משה , השואבים שם את מימיהם יום יום ; פרחחים ערבים מפריעים ליהודים הבאים לשאוב מים 189 ' מפעלי קידוח אלה היו חלק מהמאמץ לנסות ולפתור את בעיית חוסר המים בירושלים , אך נראה כי לא הצביעו על כל דרך מבטיחה . העומק שאליו הגיעו היה מועט , ולא נמצאו אלא כמויות מים קטנות בלבד . נתברר לכל , כי הפתרון לבעיית חוסר המים בעיר הוא בהבאת מים ממרחקים . זה הושג במלואו רק עם הכיבוש הבריטי , באשר תוך כחצי שנה אחרי שגנרל אלנבי כבש את ירושלים , החלו להזרים מים לעיר מוואדי ערוב . מאגרי מים הוקמו בוואדי עצמו ובן בירושלים . נבנו תחנוח שאיבה והונחו צינורות . מוביל 'אמת המים' מדרום הופעל מחרש באמצעות צינור ברזל בקוטר 6 אינץ' 15 ) ס"מ , ( ובאמצעותו אפשר היה להזרים עד , 360 ו קוב ליום . המים הוזרמו בעזרת משאבות למקום גבוה בירושלים 80-70 , מ' מעל רוב חלקי העיר . גם בורות המים שבעיר נוקו , ואספקת מים מודרנית ושיטתית החלה פועלת בעיר . כך החלה תקופה חרשה בתולדות אספקת המים בירושלים .
|
|