|
|
Page:58
המסחר בראשית המאה היה גם מצב המסחר בעיר עלוב . טרנר ( 1815 ) מציין , כי תנועת המסחר מהעיר ואליה מצומצמת מאד ; עיקרו ייבוא חיטה משכם ומבפרי השומרון וקצת ייצוא סבון לסביבה . טובלר ( 1846 ) מדגיש , בי מיקומה של ירושלים אינו נוח לפעילות מסחרית . הדרך בין מצרים ( קהיר ) לדמשק עוברת ברמלה , מרחק של שעות נסיעה מירושלים , ולכן ירושלים אינה נהנית מהמסחר העובר בדרך זו . ממצרים מביאים לירושלים רק צמר , ולוקחים ממנה בעיקר תשמישי קדושה כגון צלבים , תמונות קדושות ' , אבני משה' ( אבני ביטומן מאזור נבי מוסא , ( וכן רהיטים מעץ זית וסבון מתוצרת ירושלים . המסחר במזכרות , שבהן מעוניינים הצליינים , הוא בהקף נרחב למדי ; נערכות גם קניות בסיטונות על ידי סוכנים אירופים , המוכרים את הפריטים באירופה . המצב אף הגיע עד לידי כך , שסוחרים מוונציה הביאו לירושלים וליפו מזכרות בתקווה שהצליינים מאירופה יקנו אותן . גם נוימן עומד על כך שירושלים מנותקת מדרך הסחר הראשית העוברת ברמלה , וכי הדבר גורם למסחר בעיר קשיים ניכרים . מוצרי הייצוא מוגבלים למזכרות , מחרוזות תפילה , צלבים וכדומה , שאותם מייצרים מעץ זית או מגלעיני תמרים , וכן מצדפים או מהאבן השחורה של ים המלח . המסחר במוצרים אלה מפותח , וגם מוסלמים משתתפים בו . הפעילות המסחרית מגיעה לשיאה בזמן העליה לרגל בחג הפסחא ; אז באים גם סוחרים וסחורות מאלכסנדריה , דמשק ועוד ... בסכמם את המצב ערב תקופת המנדט הבריטי מרגישים זוטא וסוקניק , כי מנזרים אחדים פתחו בתי מלאכה שונים , שבהם מתמחים צעירים נוצרים במלאכות שונות , בהדרכת מורים ואומנים מומחים . גם המסחר מפותח יותר אצל הנוצרים , ובין סוחרי ירושלים הגדולים הרבה נוצרים . עקב כל זאת וכתוצאה מכך שהנוצרים גם מקבלים תמיכה מאחיהם בחוץ לארץ , מצבם החומרי טוב מזה של המוסלמים . פרנקל ( 1856 ) מציין , כי בשוק מצויות סחורות מבריטניה , צרפת , שווייץ , אוסטריה ובוסניה . לדבריו אפשר למצוא בעיר מרבדי משי וצמר מדמשק , אך בדרך כלל מתנהל הסחר הירושלמי בעיקר עם מקומות אחרים בארץ . מחברון , למשל , מביאים כלי זכוכית , מראות וטבעות . 25 א . וורן , ירושלים שמתחת לפני הקרקע , עמי . 513-512 לעניין התפתחות מקצוע הבניה בעיר , ראה גם בהקשר לבניית כנסיית יישו הנוצרי / ואצל רפאלי , נוצרים , עמי 76-75 בקשר לתיקונים בכנסיית הקבר . . 26 טרנר , ב , עמי ; 249-248 טובלר , דפי זכרון , עמי . 21 . 289-288 נוימן , עמי 222-220 ( בתרגומו של גת , עמי טו-טז *» . ( זוטא סוקניק , ( 1920 ) עמי . 66-65 בחוץ לארץ . אט אט החל ענף הבניה מתבסס בעיר . בהתייחסו למקצוע החציבה מוסר וירן כי עוסקים בו בדרך כלל פלאחים מבית לחם . לימוד המקצוע נמשך מ » חודשים ועד לשנתיים , הם מבכרים לא לעבוד עם אבן קשה , ובודאי שאין ביכלתם לחצוב אבנים כמו אלו שנחצבו בתקופת הבית השני והמצויות , למשל , בכותל המערבי"א . לסיכום : מצב התעשיה בעיר במחצית הראשונה של המאה היה עלוב ביותר . המפעלים העיקריים היו : מפעלי סבון ושמן , אריגה גסה , בורסקאות ( מפעל אחד ) ותעשיית מזכרות . במרוצת המאה ה 19 ובמיוחד בסופה ובראשית המאה ה 20 ( בזמן שלפני מלחמת העולם הראשונה ) חלו התפתחויות נוספות בעיר .
|
|