|
|
Page:8
בהם בעבר . אין מדובר כאן ברדיפות ובחרמות שהיו מנת חלקם של הוגים ומחנכים הומניסטים במהלך ההיסטוריה האנושית , וגם לא במאבק יומיומי להגנת חירויות האדם וכבוד האדם עקב מדיניות הדיכוי של משטרים טוטאליטרים למיניהם , דתיים או חילוניים , ימנים או שמאלניים . כפי שעולה מהעדויות שציינתי על הפופולריות של החינוך ההומניסטי , וכפי שמתגלם בהסכמה הרחבה שנתגבשה בעולם סביב מגילות האו"ם בדבר "זכויות האדם" ו"זכויות הילד , " ברור לנו שמדובר כאן במשבר בעל מהות אחרת . למשבר הנוכחי שני מאפיינים מרכזיים : בנאליות רעיונית וניהיליזם ערכי . בנאליות למחשבה היא כמו אינפלציה לכלכלה . בשני המקרים מקור המשבר אינו בחסר אלא בעודף : נחשולי מילים שלא אומרות מאומה וערמות כספים שאין בכוחן לקנות דבר . המאפיין המשותף של שתי התופעות הוא אובדן החיוניות והערך הסגולי ( של רעיון , במקרה הראשון ; של מטבע , במקרה השני ) כך שאותו ערך , גורם או סמל שוב אינו מסוגל לעשות הבדל משמעותי במציאות . במקרה של החינוך ההומניסטי , אובדן הערך הסגולי מתבטא בכך שמצד אחד חלק הארי של הציבור הרחב בכלל ושל אנשי החינוך בפרט מגלה תמיכה נלהבת בחינוך ההומניסטי , ומן הצד האחר כשהוא נשאל על מהות ההשקפה ההומניסטית ועל העקרונות הפילוסופיים והפדגוגיים המתחייבים ממנה , או אז מתגלים בורות ובלבול מביכים ביותר ; מתגלים חוסר ידע וחוסר אוריינטציה , שהם נסלחים אולי בקרב הדיוטות , אך חסרי הצדקה בקרב אנשי חינוך המכריזים השכם והערב על מחויבותם לגישה ההומניסטית בחינוך . דוגמה לכך אנו מוצאים בעובדה שרבים בימינו מזהים את החינוך ההומניסטי באופן בלעדי עם הגישה המעמידה את הילד במרכז והדואגת לספק לו אקלים תומך לצמיחת אישיותו ולמימוש עצמי . כפי שאראה בפרק הראשון , גישה חינוכית זו , ששורשיה בתורתו של ז'אן ז'אק רוסו ( במאה השמונה עשרה ) והמשכה בפסיכולוגיה ההומניסטית ובחינוך הפרוגרסיבי ( במאה העשרים , ( אכן זכאית לשאת בכבוד את התואר הומניסטית , אך בשום מקרה היא אינה חזות הכול . חלק נכבד מציבור המורים ומאנשי הכשרת המורים במכללות ובאוניברסיטאות אינם ערים לכך שהחינוך ההומניסטי לא "נולד" לפני מאה וחמישים שנה , אלא שיש לו מורשת בת אלפיים וחמש מאות שנה . הם אינם מודעים לכך שעד לעת החדשה ( ויש שיאמרו כי גם בימינו ) הגישה המרכזית בחינוך ההומניסטי העמידה במרכזה לא את הפרט הייחודי אלא את המשובחות התרבותית , והציבה במטרתה העליונה לא את
|
|
|