|
|
Page:11
אותו . אך החלטתי לנהוג אחרת , זהו סיפורו של יוסי הראל וסיפור יציאת אירופהי זו לא ביוגרפיה במובן המקובל , אך בהחלט סיפור צמוד לעובדות . רבים וטובים השתתפו במפעל ההצלה : עשרות אנשי המוסד לעלייה ב', וכשבעים - שמונים אנשי פלמ"ח שעבדו באוניות ובמחנות . בחרתי לספר את הסיפור מנקודת מבטו של איש אחד , בחור שהוביל באמצע שנות הארבעים את ארבע האוניות הגדולות ביותר בתולדות ההעפלה - על אחריותו המוסרית ( שרק הוא יכול היה להכריע בערכיותה ) , בהעזה הגובלת בהרפתקנות - ובהן רבבות אנשים שאיבדו הכול , צפופים ודחוסים במעמקי אוניות רעועות , 11 כאשר לרשותו עומדות סירות הצלה בודדות , ללא חגורות הצלה , והוא רק בן 127 כאשר שמע את האנשים הרעבים והמוכים האלה שרים על האוניות את'התקווה', הוא חשב שכך בוודאי שרו מעוני האינקוויזיציה . מראה המעפילים המצמידים חפצים לחיקם ונאחזים בתיקיהם ובמטלטליהם , הבהיר לו שהוא חייב להצליח לא פחות מהבריטים , שפעלו בנחישות כדי לנצה . בריטניה אומנם ניצחה במלחמה אך הובסה בשלום . לאחר מלחמת העולם שרר בבריטניה מחסור חמור במזון , בערים - ולונדון בכללן - עמדו בתור למזון ולביגוד שחולקו בתמורה לתלושי צנע , לבריטים לא היה די כסף לפנות את אלפי החיילים שלהם מיוון , בחיפה , אתרי שהבריטים השתלטו על האונייה'אקסודוס'והעולים פונו , מצאו חיילי צבא הוד מלכותה קופסאות שימורים של בשר כשר שהג'וינט שלה מאמריקה , הבריטים זעמו : בבריטניה שורר מחסור המור והנה היהודים העקשנים ששיחק
|
|
|