|
|
Page:421
הוגה מסורתי , המדגיש את כתבי הקודש בבואו לדון בבעיות השונות . כך נשארה 'הדעת' ( gnosis ) שבדרשות פורמאלית למדי , שונה מאוד מזו של קלמנס מאלכסנדריה או של אוריגנס , גישתו התיאולוגית מדגישה את ההתקדמות בדרך השלילה ( via negativa ) בדרכו של המאמין להכרת האל ( תיאולוגיה אפופאטית ) ובכך מתקרבת לגישתם של 'האבות הקפדוקיים , ' בסיליוס הגדול , גרגוריוס איש ניסה וגרגוריוס איש נזיאנזוס . אפשר עדיין לחוש אצלו את השפעתו של אוריגנס , בעיקר בשרידים של הגישה שלפיה 'הבן' נחות מ'האב' וכפוף לו ' ) סובא 1 רדינאציוניזם . ( ' קירילוס מתפלמס בדרשותיו נגד כל הזרמים הרוחניים המציבים , לדעתו , סכנה בפועל או בכוח לנצרות האורתודוקסית . בשורה הראשונה מופיעים המאניכיאים , וכן השומרונים , הפגאנים והיהודים . בדרשה השישית ' ) על אודות אחדות האל ( ' מתפלמס קירילוס באריכות נגד סכנת המאניכיאיזם הדואליסטי . הוא מסכם את תולדות מאני ( בה הוא רואה כפירה נוצרית ) עד ימיו ומפרט את המינות המאפיינת את מקורות תורתו של מאני . הסיפור , המוכר לנו ממקורות אחרים , משולל ערך היסטורי כלשהו , אך פולמוסו של קירילוס הוא רב משמעות : עולה ממנו שבמחצית המאה הד' העמיד המאניכיאיזם אתגר של ממש בפני הכנסייה הנוצרית בארץ ישראל . אנו יודעים ממקורות אחרים שכבר לפני ימיו של קירילוס עשתה לה התורה הדואליסטית נפשות בארץ ישראל . אדם בשם אקואס מאלותר 1 פ 1 ליס ( היא בית גוברין , ( המוגדר _D _tripinrt ) oueteranos רגילים לתרגם תואר זה כ'יוצא צבא , ' אך לאחרונה הוצע לראות בו נזיר או 'זקן , ( ' מוזכר במקורות כמיסיונר המאניכיאי הראשון בארץ ישראל . ידוע לנו גם ממקורות אחרים על קשרים בין נזירים למינים באיזור חברון באותה תקופה . אין להעלות על הדעת שקירילוס היה מקדיש מאמץ רב כל כך בדרשה לפני הקטכומנים , לולא ראה במאניכיאיזם סכנה של ממש לכנסייה הירושלמית . חשיבות רבה עוד יותר מייחס קירילוס לפולמוס עם היהודים . בכמה וכמה מקומות בדרשות הוא חוזר לדון ביהודים . לעתים נדמה שהוא פונה ליהודים סמליים , ושהדיון משקף את הוויכוח היסודי בין היהדות לנצרות . אך לפעמים נראה בבירור שהוא מתפלמס עם אנשים של ממש ; על פי כל הסימנים , 'יהודים' אלה הם יהודים נוצרים . למשל , בדרשה 14 , _^ מתפלא קירילוס על כך ש'היהודים' לא שינו את שמם ולא קיבלו את השם החדש ' ) נוצרים , ( ' אף שהם מכירים בישו , אם כי לא במשיחיותו . במקום אחר ( 20-17 , xiv ) מתפלמס קירילוס עם היהודים על דמותו של יונה כסמל לישו : יונה שהה שלושה ימים בבטן הדג , כפי שישו קם לתחייה מבטן האדמה ביום השלישי לאחר קבורתו . מורגשת בנימת הדיון חיוניות המרמזת על פולמוס בפועל עם יהודים . באותה דרשה דן קירילוס בחזרתו הממשמשת ובאה של ישו , ועל ימות 'האנטיכריסט' שיבואו לפני כן . גם כאן אין בדבריו חידוש ; אבל לאזכור ציפיית היהודים למשיח בירושלים , שלוש עשרה שנה לפני ניסיונו של יוליאנוס לבנות מחדש את בית המקדש , נודעת משמעות רבה , ויש בו משום תרומה להבנת הלכי הרוח . הפגאנים מוזכרים בכמה מקומות כמוקצים מחמת מאוס . בתקופתו של קירילוס אמנם התנהל מסע אינטנסיבי ( אם כי לא תמיד הוכתר בהצלחה רבה ) נגד פולחנים פגאניים בארץ ישראל . chaeans in Byzantine Palestine ' , Studia Patrislica , G . G . Stroumsa , 'Gnostics and Mani- : HO / _ta , 7 * 7 14 _'! -:, 18 , Oxford 1985 , pp . 273-278 בספרי ( לעיל , הערה , ( 8 עמ' . 297-291
|
|