|
|
Page:395
ממדי התופעה עולי רגל בודדים נזכרים במקורות כבר במאות הב' והג : ' מליט _, ( Meiito ) 1 בישוף סארדס , ( Sardis ) שביקר בארץ במחצית המאה הב , ' הוא למעשה הנוסע הנוצרי הראשון ששמו הגיע לידינו . אלכסנדר , שהיה עתיד להיות בישוף ירושלים , ביקר בה בימי הקיסר קראקלה , וכמוהו א 1 ריג _3 ס , שישב בקיסריה , אך סבב במקומות הקדושים על מנת להכיר את האתרים שבהם אירעו המאורעות המתוארים בכתבי הקודש . פירמיליאנוס , ( Firmiiianus ) בישוף מקפדוקיה , וכן פיוניוס , ( Pionius ) שניהם בני דורו של אוריגנס , עלו לרגל אף הם " . עולי רגל קדומים אלה כבר מגלים בארץ הקודש " ראה ? אוסביוס he , ( מהדורת בארדי , ( עמ' ; 26 , 14 הנט , צליינות , עמ' , 4-3 ושם הפניות ביבליוגראפיות . החוויה האישית של הנוסע ועל ההתנהגות במקומות הקדושים . מכתבו של היירונימוס מתאר אף הוא מסע אישי פרטי , ואף הוא איננו מסתפק במידע יבש על מקומות העלייה לרגל , אלא מוסיף לא אחת פרטים על החוויה האישית של פאולה . ואולם , הן העובדה שהוא מתאר עלייה לרגל של אדם אחר שנים רבות לאחר המסע המתואר , הן גישתו הלמדנית , פוגמות בראשוניות התיאור . לעומת אלה , החיבורים האחרים — כלומר , תיאוריהם של הנוסע מבורדו ושל תיאודוסיוס _, ' התיאור הקצר' וחיבורו של אוכריוס — הם כעין מדריכים למקומות הקדושים , שנכתבו לאו דווקא על ידי עולי רגל אלא בעיקר למען עולי רגל ולמען קוראים אחרים , המעוניינים במידע על המקומות הקדושים . באשר לנוסע מבורדו ולתיאודוסיוס , קשה להכריע אם אכן ביקרו בארץ ישראל , או שמא ערכו את חיבוריהם על פי מידע שהגיע לידיהם בארצות מושבם , אם מפי נוסעים שחזרו מן המקומות הקדושים ואם מתוך חיבורים כתובים . שניהם מתארים , בנוסף על מידע קצר על מקומות הביקור , גם את הדרך מאתר לאתר ומציינים את אורכה , ואילו 'התיאור הקצר' מסתפק בתיאור המקומות . כל החיבורים האמורים מתארים אתרים קדושים רבים בארץ הקודש ובסביבותיה , ורק ' התיאור הקצר' מוסר מידע על המקומות הקדושים העיקריים של ירושלים בלבד . ממספרם של החיבורים אין להסיק מסקנות לא לגבי מספר עולי הרגל ולא לגבי טיבם . טבעי הדבר שבמסגרת תופעה , שהיתה עממית ביסודה , רק המשכילים יותר , ואלה שראו במסעם יותר מאשר חוויה אישית פרטית , ישבו לכתוב ולספר עליו לאחרים . ואולם , העובדה שכל סוגי החיבורים — מדריכים לעולי רגל , חיבורים של עולי רגל וחיבורים על עולי רגל — מופיעים כבר בתקופה זו , יש בה כדי להצביע על הביקוש הרב למידע על המקומות הקדושים בכלל ועל ירושלים בפרט , וליוקרה שנודעה למעשה העלייה לרגל בארצות המערב . מן הראוי לציין כי אף על פי שמרבית ההולכים לירושלים באו מן הסתם מחלקה המזרחי של האימפריה הרומית , והם דיברו בלשונות המזרח — יוונית , סורית , ארמנית וגיאורגית — הרי ספרות עולי הרגל נכתבה ברובה לטינית , על ידי עולים מן המערב . אולי דווקא המרחק הגדול , שהפך את המסע להרפתקה קשה יותר , עורר את המחברים לכתוב חיבורים שנועדו לשמש כעין תחליף למראה עינים , ואולי מדובר בדרכי התקבלותו של ז'אנר ספרותי . על כל פנים , אין ספק שכמו העלייה לרגל עצמה , כך גם הכתיבה עליה באה לענות על צורך שנוצר בעולם הנוצרי , ולבטא חוויה הקשורה במקומות הקדושים .
|
|