|
|
Page:229
הפטריארכאט של ירושלים במאות הה' והו 1 "' הכרתה של ועידת כלקדון במעמדה של בישופות ירושלים כפטריארכאט חשפה את בישופי העיר למערכת של לחצים מצד השלטונות החילוניים . שאיפת קיסרי המזרח היתה להשכין שלום בכנסייה , שהיתה קרועה ושסועה על ידי מחלוקות דת . הפשרות שהציעו התיאולוגים של חצר הקיסר לא היו מקובלות על הניצים ; אך על הפטריארכים המזרחיים הופעלו לחצים חמורים לאמצן , למען ישמשו דוגמה לצאן מרעיתם . מעמדה של בישופות ירושלים היה עדין במיוחד . את הישגיה במאבק על מנהיגות הכנסייה בארץ ישראל היא חבה במידה לא מבוטלת לתמיכתם של נזירי מדבר יהודה . קהילת נזירים זו היתה ערב רב , הטרוגני מאוד מבחינת הרכבה האתני ; חבריה היו מעוניינים בעוצמה הרגשית של חוויית ההתבודדות לצורך התייחדות עם האל , יותר משהיו מעוניינים בדקויות של מחלוקות בענייני דת . בשאלות אלו נטו יותר מנזירי ירושלים גופה לקבל פשרות . בסיכומו של דבר , הנוסחה שעליה הכריעה ועידת כלקדון היתה כעין פשרה בין נוסחאותיהם של הנסטוריאנים מזה ושל המונופיסיטים מזה . והנה , נוסחה זו זכתה בתמיכתו הנלהבת של אותימיוס . כבר ציינו לעיל שאותימיוס הוא אשר השכין שלום בין יובנאליס ואודוקיה . לימים התברר אף שתמיכתו של אותימיוס הביאה בסופו של דבר להכרה מסויגת במעמדו של יובנאליס מצד רבים ממתנגדיו בקרב צאן מרעיתו , לקראת מותו בשנת . 458 מנהיגותו של אותימיוס התעצמה לא רק בקרב נזירי המדבר , אלא גם ברחבי ארץ ישראל , עד ששלושה בישופים מיורשיו של יובנאליס התברכו בכך שהיו מתלמידיו . גם לאחר מותו הוסיפה סמכותו להיות גורם מכריע בעיצוב עמדותיה של קהילת נזירי המדבר . נאמנים לרוחו של מנהיג זה , הוסיפו הנזירים לגלות נכונות לקבל פשרות במחלוקות תיאולוגיות , בתנאי שהדבר לא יחרוג באורח גלוי מהעקרונות שבהם תמך עד יום מותו . שוב ושוב הסכימו לקבל נוסחאות פשרה בעלות גוון מונופיסיטי , ובלבד שלא יהא בהן משום גינוי והחרמה מפורשים של החלטות ועידת כלקדון . לאור פשרנות מסויגת זו של מישען כוחם העיקרי יש להבין את עמדתם של הפטריארכים הירושלמיים במחלוקות הדת . בימי הקיסרים זנון ( 491-474 ) ואנסטאסיוס ( 518-491 ) נעשו ניסיונות חוזרים ונשנים לפתור את המחלוקת התיאולוגית בעניין טבעו של ישו לשביעות רצונם של הפלגים הניצים . הפטריארכים של ירושלים , אנסטאסיוס , ( 478-458 ) מרטיריוס , ( 486-478 ; Martyrius ) סלוסטיוס , ( 494-486 ; Saiustius ) ואליאס , ( 51 6-494 ; Elias ) לא זו בלבד שנתרצו לעתים לקבלת פשרות , אלא אף הציעו מדי פעם פשרות משל עצמם ( המקרה הבולט היה זה של מרטיריוס , שגיבש בשנת 478 נוסחת פשרה בתמיכתם של נזירי מדבר יהודה , נוסחה שהיתה עתידה לשמש בסיס לצו הקיסרי שפירסם זנון בשנת . ( 482 » י אולם , לפשרנות זו היה כאמור גבול אחד : מראית העין של הימנעות מהחרמה כוללת של ועידת כלקדון חייבת היתה להישמר . פטריארך שנכנע ללחציו של קיסר ותמך בפשרה שגינתה במפורש את החלטות הוועידה נאלץ לחזור בו מיד בלחצם של נזירי י _8 הדברים הנאמרים כאן מבוססים — עם סייגים מעטים בלבד — על ניתוחו המבריק של אדוארר שוורץ , קירילוס מסקיתופוליס , עמ' 361 ואילך . ' 0 ראה ! קירילוס מסקיתופוליס , חיי אותימיוס 45 , ( עמ' , ( 67 והשווה עם רברי פרשנותו של שוורץ , שם , עמי . 373-366
|
|