|
|
Page:130
מתתיהו ( מלחמת , ג , ה , א-ב , ( 79-70 מעיד כי מעולם לא חנתה יחידה צבאית רומית מבלי שהקיפה את עצמה בביצור ומשמרות , לעניין זה חשוב במיוחד מחקרו של _מק מאלן , שאסף את המידע שהיה ידוע עד זמנו על היחסים ההדדיים בין הצבא הרומי והאזרחים בתקופה הרומית . עניינו המיוחד היה ביחסים בין היחידות החונות בפרובינקיות השונות , הן ככובשים הן כבעלי ברית . הוא מצביע על יחס של תלות וגם של ניגוד בין שני הגופים . הצבא מספק לאזרחים בטחון ומסייע בעניינים הנדסיים , ואילו העיר נותנת לצבא עורף כלכלי , מציעה שירותים ואף בידור . מק מאלן מדגיש את המתח ששרר בין שתי הקבוצות ואת הנוהל המקובל להפריד באופן פיסי בין הצבא לבין החברה האזרחית . אם לא יכלו הלגיון ויחידותיו להתרחק ממש מן העיר , הם הקיפו את עצמם בחומה . מאחר שפרק הזמן המדובר , שבו שהה הלגיון בירושלים , הוא ארוך ביותר — יותר ממאה וחמישים שנה , מאז דיכוי מרד בר כוכבא ועד העברת הלגיון העשירי לדרום הארץ בסוף המאה הג' — אי אפשר לקבל את הצעתו של גבע . אין להניח כי דווקא כאן יחרגו מפקדי הצבא באורח כה בולט מן הנהלים המקובלים והמחייבים של הצבא הרומי . אם אין אנו דוחים את ההנחה שירושלים אכן איכסנה את רוב יחידותיו של הלגיון העשירי , ואת ההנחה שהגוף העיקרי של הלגיון היה ממוקם באיזור המערבי של העיר , שומה עלינו להסיק כי אכן היה קיים מחנה של ממש , שהפריד את הלגיון משאר חלקי העיר . כפי שנראה להלן , מסקנה זו לא זו בלבד שהיא הגיונית , אלא שיש בה כדי להסביר כמה תופעות בכינויה של ירושלים הרומית והביזאנטית . מימצאים שונים עשויים לסייע בקביעת תחום המחנה . רוב החוקרים מסכימים כי קטע החומה שהשתמר במערב ולא נהרס בידי טיטוס הוא קטע החומה הראשונה מן המצודה ודרומה . יחידי הוא בר , הטוען כי קטע החומה שעליו מדבר יוסף בן מתתיהו אינו חלק החומה הראשונה אלא קטע של החומה השלישית , מצפון לאיזור המצודה , ועל כן יש לשחזר את מקום המחנה באיזור הרובע הנוצרי , המוריסטאן וכנסיית הקבר " . החפירות השונות שנערכו במצודה משנות השלושים ועד ראשית שנות השמונים הראו כי קטעים של החומה הראשונה התקיימו , בתיקונים חוזרים , ושימשו את מגיני העיר מאז ימי החשמונאים ועד ימי הביניים . בתקופה זו הועתק קו החומה מערבה באיזור המצודה , אך בהמשך , מדרום למצודה , שוקמה החומה במאה הט"ז על ידי התורכים , באותו התוואי העתיק עצמו " . קיים קושי באיתור שלב השימוש בחומה בימי איליה , ובהבחנה בין שלב זה לבין *» t -, Roman Empire , Cambridge , Mass . 1963 R . MacMullen , Soldier and Civilian in the Later 40 גם : איזק , גבולות האימפריה , ושם הפניות לדברי פוליביוס _, וגטיוס והיגינוס על נוהלי החנייה של הצבא . 41 בר , גבולה הדרומי של איליה . כדי לקבל את טענתו כי המחנה היה קיים בתחומי הגבעה הצפונית מערבית נאלצים אנו להסיק כי המקדש העיקרי של ירושלים היה למעשה מקדש של המחנה , וקשת הכניסה המונומנטאלית בעלת שלושת הפתחים , המזוהה על ידי רבים כקשת הכניסה אל הפורום , היא במקורה שער של מחנה הצבא ( ראה על מימצאים אלה להלן , עמי . ( 155-151 בעיני , קשה לקבל מסקנה זו . » ג'והנס , המצודה , עמ' ; 188 עמירן ואיתן , חפירות המצודה , עמ ' , 217-216 מעידים על עיבוי לחומה של ימי בית שני , שנעשה בתקופה שלאחר החורבן , אך המשיך לשמש — על פי מטבעות שנמצאו לצדו — עד התקופה הביזאנטית ; גבע , חפירות במצודה , עמ' 70 ( על שימוש כללי בחומה עד ימי הביניים 72 , ( ( על המשך השימוש בה בתקופה הביזאנטית ;( על דעתם של בהט וברושי כי החומה המערבית מימי הבית באיזור הגן הארמני המשיכה לשמש ברציפות במשך כל התקופות , ראה : בהט וברושי , הגן הארמני , עמ' . 103 גבע , מחנה הלגיון , עמ' , 9-7 מסיק , על פי
|
|