|
|
Page:129
היישוב האזרחי בעיר , השתרע , לדעת ונסן ואבל , בשטח הרובע הארמני ומערב הרובע היהודי , עד קו כלשהו ממערב למסלול המשוער של הקארדו הירושלמי . בדרום הציעו חוקרים אלה לתחום את המחנה בקו כלשהו המקביל לחומה התורכית של ימינו ( איור . ( 5 דעה זו התקבלה על דעת רוב החוקרים . מיעוטם , כייבין _, קיבלו את דעת ונסן במלואה , על קיום שני שלבים , רחב ומצומצם " , אך הרוב מתעלמים מן השלב הראשון , הבלתי ידוע , ומתייחסים לתקופת איליה קפיטולינה בלבד . על כל פנים , מחנה צבא במתכונת המצומצמת יותר , כמלבן שמידותיו המקורבות 380 מ' מצפון לדרום ו 250 מ' ממערב למזרח , מתואר במפותיהם של אבל " , אבי יונה" ובהט " . דעה זו התקבלה , כפי שיפורט בהמשך , גם על דעת כותב שורות אלו " . ההנחה המשותפת לחוקרים שנזכרו היא שמחנה הצבא הרומי חייב היה להיות מחנה תקני , מוקף בחומות ובעל שערים . בשנת 1982 עירער גבע על תפיסה זו מעיקרה . הוא מנה את השרידים שהותיר אחריו הלגיון העשירי בירושלים והגיע למסקנה שאכן קיים היה איזור מגורים וחנייה של הלגיון , או יחידות שלו באיזור המצודה והרובע הארמני , אך מעולם לא היה תחום מושב זה מאורגן כמחנה תקני מבוצר . מיעוט השרידים האדריכליים שנמצאו בשטח המצודה והרובע הארמני אין בהם די כדי להוכיח על קיומו של מחנה מבוצר . החיילים התגוררו במבנים ששרדו או ששוקמו וסמכו בעיקר 'על כוחן העצמי לפעול ביעילות ולדכא פעילות עוינת " . ' גבע מעדיף , לפיכך , לדבר על תחום חניית הלגיון ולא על מחנה הלגיון . יש בהצעה האמורה פיתוי רב , מכיוון שהיא מסבירה את היעדרם של ביצורים רומיים באיזור המצודה , אך מתחשבת במימצא האופייני , כגון רעפי החרס או צינורות החרס הנושאים את חותמות הלגיון . עם זאת , חולשתה הגדולה של ההצעה בולטת לעין : גבע מניח כי לאורך זמן חנה הלגיון הרומי בתחומי ירושלים , מבלי שיהיה מוקף בחומה ותחום במחנה של ממש . פתרון זה של קיום הצבא בתחום פרוז אולי יש בו כדי לתאר מצב זמני של ימים ראשונים , כאשר העיר היתה ממילא ריקה מתושבים , אבל אין מצב זה מתקבל על הדעת בתקופת איליה קפיטולינה . תיאורו של יוסף בן 33 ייבין , בר כוכבא , עמ' 34 . 142-140 אבל , ירושלים , עמודות 35 . 2306-2305 מ ' אבי-יונה , אטלס כרטא לתקופת בית שני , המשנה והתלמוד , ירושלים , 1966 עמ' , 85 מפה ' . 129 ד' בהט , ירושלים לתקופותיה , ירושלים 1970 ( מפת איליה קפיטולינה ;( ולאחרונה . בהט , אטלס _, עמ' 37 . 52 צפריר , ציון , עמ' 38 . 301-286 גבע , מחנה הלגיון . 39 בטיעוניו של גבע קיימת סתירה פנימית . אם לדעתו לא נמצאו במקום מימצאים של ממש המלמדים על קיום יישוב במקום , עליו להסיק כי האיזור לא היה מיושב כלל , ואין הוא יכול להוכיח את טענתו כאילו היה במקום מחנה לא תקני , המבוסס על מבנים ארעיים . גם התיישבות ארעית ( במשך כ 150 שנה ) חייבת להותיר אחריה שרירים . בהיעדרם של שרידים מספקים , לדעתו , חייב גבע להסיק אחת מן השתיים ; או שהשטח נשאר בשממונו במשך כל התקופה , או שהמבנים — אם השתייכו ליישוב ( או מחנה ) של קבע ואם להתיישבות ארעית ( במשך תקופה ממושכת ) — נהרסו לחלוטין ושרידיהם סולקו בתקופות המאוחרות יותר ( מבחינה זאת אין הבדל אם מדובר במחנה קבע או במחנה ארעי . ( דומה שהאפשרות השנייה היא הנכונה , כפי שציינו בהט וכרישי , הגן הארמני , עמ' . 23 בחפירתם גילו כי בנאי הארמון הצלבני 'השתיתו את קירותיהם על הסלע , וכך מחקו כל שריד מן התקופות שלפני כן ... לא נמצא כאמור אפילו נדבך אחד מבנין העל של ארמון הורדוס , כן לא נחשפו שרידי בנייה מירושלים הרומית ... גם מן התקופה הביזאנטית ומן התקופה הערבית הקדומה לא נתגלה דבר . ' טשינגהם , חפירות בירושלים , עמ' , 104-65 מציין את קיומם של שרידים רבים מן התקופה הביואנטית בגן הארמני , בעיקר מן המאה הו' ואילך , אלא שההשתמרות דלה יחסית ומעידה על פירוק המבנים בתקופה מאוחרת .
|
|