|
|
Page:109
זו נועד ייחוסו של נס זה לנרקיסוס לקשור את דמותו של עושה הפלאות לעידן אחר לגמרי , הוא העידן האפוסטולי . ההתגלות השמימית ומינויו של אלכסנדר מקפדוקיה לבישוף ירושלים על פי עריכתו של אוסביוס אנקדוטה זו היא הטעם הישיר להבאת המחרוזת כולה , אולם על פי תוכנה היא שייכת לתקופת הדמדומים של סוף הנהגת נרקיסוס בירושלים . שעה שהיה [ נרקיסוס ] בא בימים וכבר התקשה לקיים את חובות משרתו , נקרא אלכסנדר , שהיה בישוף של קהילה אחרת , בהתגלות במחזה לילה , לשליחות אלוהית , לבוא ולשאת בעול עם נרקיסוס . מיד , וכמתוך ציות לבת קול , יצא אלכסנדר למסעו מארץ הקפדוקיים , בה נחשב לראוי למשרת הבישו ף , לבוא לשם תפילה וחקירת המקומות הקדושים . בני המקום קיבלוהו בכנות יתירה והפצירו בו שלא ישוב למקומו . וזאת בהתאם להתגלות אחרת שהיתה להם בלילה , ובה נתאשר לנלהבים ביותר ביניהם מסר דומה ... שכן נרמז להם [ באותה התגלות ] שעליהם לצאת משערי העיר ולקבל כבישופם את מי שמינהו האל . בעשותם זאת , ועל פי הסכמת הבישופים שהנהיגו את הכנסיות מסביב , כפו עליו להישאר עמם . קריאה זהירה בסיפור הזה חושפת שני רובדי עריכה . באחד — שני קטעי סיפור אטיולוגי — החזיון של אלכסנדר , וכנגדו החזיון של בני קהילת ירושלים . שניהם גם יחד נועדו להסביר מדוע הנהיג אלכסנדר מקפדוקיה את כנסיית ירושלים . יסוד זה מוכח עוד יותר אם מקבלים את עדותו של ההיסטוריוגראף הנוצרי סוקראטס , בן המאה הה' ( בשם אוסביוס , ( כי כשבא אלכסנדר לירושלים , כבר שימש בפועל ככישוף בקפדוקיה . סוקראטס הדגיש במיוחד תקדים זה של מעבר בישוף ממקום כהונה אחד למשנהו . ברובד האחר , בין שני החלקים האטיולוגיים _, שזר אוסביוס סיפור ארצי יותר על נסיבות בואו של אלכסנדר לירושלים . עריכתם של שני קטעי הסיפור גסה , וכך יכולים אנו להבחין בהם . לקביעה זו שתי ראיות . ראשית , אלכסנדר הגיע לירושלים , לפי קטע זה בסיפור , שלא לשם מילויו של צו שמימי כלל , אלא לתכלית צליינית אופיינית לימיו . שמא נועדה תוספת זו רק להעצים את ממד החיזיון של נוצרי ירושלים ? שנית , קבלת הפנים שערכו לו הירושלמים , על פי אותה חוליה אמצעית של הסיפור , היתה צנועה ביחס לזו שתוארה , לכאורה במנותק , מאוחר יותר . שכן , בעוד הראשונה הלמה את פרסומו של אלכסנדר כקוינפסור ( דהיינו , עד מתודה — מי שעונה על קידוש האמונה , אך לא שילם בחייו ; דרגת קדושה הנופלת מדרגת המרטיר . ( ואפשר שעמדה גם ביסוד בקשתם של בני הקהילה שיישאר , האחרונה הלמה את החיזיון שקדם לה והגשמתה היתה על פי מיטב המסורת של טקסי Adventus רומיים ביזאנטיים . נמצא , כי חלקו ההגיוגראפי של הסיפור הוא חלקו הירושלמי , ואנו נדון בקצרה בסימבוליקה ובאנלוגיה המתבקשות ממנו . 220 אוסביוס , 2-1 , 11 , VI , HE ( עמ' 221 . ( 542-540 ראה לעיל , הערה 222 . 207 על טקסים אלו בתקופה הרומית המאוחרת ובתקופה הביזאנטית ראה : Adventus' , Historia , 21 ( 1972 ) , pp . 712-752 Continuity in Late Antiquity : The Ceremony of S . G . MacCormack _, 'Changeand
|
|