|
|
Page:89
קוסמת , ספק אם יש לקבלה כפשוטה ולהעדיפה על פני קביעת אוסביוס שנזכרה לעיל . הקושי העיקרי אף הוא כרונולוגי . המסקנה , שיוסטוס לבדו שימש ככישוף עד לשלהי המרד , שוב לאור העולה מרשימות אחרות , היא עצמה טעונה ראיה . 130 יתר על כן , הרשימה הקטועה באיגרת האפוקריפית לקוודראטוס , אין בה כדי להשלים את החסר באמצעות השמות ברשימה של אוסביוס . אף על פי כן , אולי יש כאן פתח . דומני שיש לשוב להצעתו של התק 31 _י ( אמנם ללא ראיות ) כי לרשימה הסתננו גם שמות של פךסביטרים ' ) זקנים ( ' מקומיים . המפתח להנחה זו נעוץ בהגדרת מהותו וסמכויותיו של הגוף הבוחר בכנסיית ירושלים , שעל קיומו רמז אוסביוס . אפשר כי משמת שמעון נפסקה רציפותו של מוסד הבישופות השושלתית בכנסייה זו , ותחתיו נוסדה הנהגה פך סביטריאלית קולקטיבית שמתוכה נבחר 'נשיא המועצה , ' שכונה לימים במינוח המאוחר בישוף . בהנחה שתפיסת ירושת ההנהגה והמסורת בכנסיית ירושלים נשענו על הדגם היהודי של שלשלת הקבלה ( כבמסכת אבות , ( הרי שהבישוף לא היה נושאה הבלעדי , אלא גם אותם 'זקנים . ' ייתכן כי לפנינו מעין חיקוי לשלשלת הקבלה שיוחסה במשנת אבות לזוגות : הנשיא ואב בית דין , ומכאן ריבוי השמות הנזכרים ברשימה בפרק הזמן הקצר למן מותו של שמעון בן קלופס ועד סוף השושלת המקומית . משהו דומה לזה תיאר גם קלמנס מרומא בפרקים המוקדמים של שלשלת ההנהגה הכנסייתית הבתר אפוסטולית " . לפיכך נראה כי לפחות חלק מן השמות ברשימתם של אוסביוס ואפיפאניוס היו שמות בישופים , אף שאין בידנו לדעת כמה ; ואילו האחרים השתייכו לאותו גוף מנהיג ובוחר שממנו נתמנה הבישוף המקומי , ואפשר ששמותיהם השתרבבו משום מה לרשימה . דמותה של כנסיית ירושלים עד למרד בר כוכבא פניה אלו של ההנהגה המקומית בכנסיית ירושלים במפנה המאה הא' לספירה זורים אור גם על מרכיב נעלם יותר בתולדותיה — דמותה והרכבה של הקהילה . קשה לשער את גודלה,- דברי אוסביוס בכמה מקומות בחיבוריו על 'קהל אלפים' מקומי נראים מופרזים " . אך כנגד זאת ניתן לשער יותר בדבר דמותה . כבר העלינו לעיל כי ככל הנראה היו אנשי הכת היהודית הנוצרית , ' הנצרנים , ' תומכיו העיקריים של רעיון ההנהגה השושלתית משפחתית בירושלים — רעיון שנסמך טעונה עדיין עיון נפרד ומקיף . אשר לתקדים בספרות קומראן ראה : סרך היחד , : 1 8 'בעצת היחד שנים עשר איש וכוהנים שלושה תמימים' , 1 י' ליכט , מגילת הסרכים , ירושלים תשכ"ה , עמ' . 178 130 לכאורה , עולה מרשימתו של אפיפאניוס ( לעיל , הערה , ( 119 שיוסטוס , מס' 11 ברשימתו ( היחיד בשם זה ברשימה , בניגוד לכפל השמות והדמויות בשם זה ברשימת אוסביוס , ( הנהיג 'עד לימי הדריאנוס ; ' יש להניח שפרטים כרונולוגיים אלו הגיעו לאפיפאניוס ממקור שונה מזה של אוסביוס . . Leipzig 1924 " , p . 631 Christentums in den ersten dreiJahrhunderten , II , A . von Harnack , Die MissionundAusbreitung des 151 השתלשלות המסירה בדרך זו עולה מעדותו של קלמנס מאלכסנדריה ( לעיל , הערה ( 36 על המסירה ליעקב , יוחנן ופטרוס , ומהם לשאר השליחים ומהם לזקנים , שבעים במספר , ובתוכם בר נבא . על 'השבעים' כתב אוסביוס עצמו , 12 , 1 , he ( עמ' ' , ( 80 כי בניגוד לשמות השליחים הידועים לכל אין שמותיהם מוסכמים , בהעדרה של רשימה כלשהי 132 . ' הדברים עולים בפירוש מאיגרתו של קלמנס מרומא לכנסיית קורינתוס , , 6 , xxi וכן שם , 5 , 3-2 _, xliv ( יאה מהדורת ([ LCL ] , London 1912 , pp . 46 , 84 Apostolic Fathers , I , ed . K . Lake 133 אוסביוס 35 , 111 , he , ( עמ' , ( 274 וכתיאופאניה , 24 , iv ( עמ' . ( 259 למקור וה נשוב להלן ; ובדרך רופפת יותר בהוכחה האוונגלית , 5 , 111 ( עמ' , ( 131 וראה , 1990 , p . 445 F . F . Bruce , The ActsoftheApostles , Leicester . 01 וראה עוד להלן , הערה . 151
|
|