|
|
Page:63
כנסיית הנימולים בירושלים והנהגתה עד החורבן הערות מקדימות סמלי הדבר כי תולדותיו של פרק זמן זה מתמצות במידה רבה בידוע על שני אישים 1 יעקב , הבישוף הראשון , שבו נפתח עידן כנסיית הנימולים הירושלמית ; ויהודה , הבישוף האחרון , שבו נחתם . שכן , מתולדות הראשון נשתמרה ביוגראפיה קצרה מפרי עטו של הגסיפוס , ואילו מן האחרון נותר אך שמו ברשימת בישופים מקומית . יש בעובדה סמלית זו כדי להדגים מה מעט נשתמר בידנו על 8 על מושג זה ומשמעותו בהקשר לכנסיית רומא ראה כעת . תומי , הכס האפוסטולי . ראוי להעיר כי המונח 9 p 6 vo <; ( מילולית : כס ) בהקשר לסמכות ולשלשלת ההנהגה מופיע בתשעה מתוך שנים עשר איזכוריו ב'היסטוריה הכנסייתית' של אוסביוס דווקא בהקשר בשנת , 196 ככל הנראה בהקשר לוויכוח על הפסחא , זכתה בכבוד אפוסטולי . וראה דברינו להלן . י" קטעים אלו ואחרים מחיבורו האבוד של הגסיפוס , לצד מקורות אחרים לתולדותיה של הכנסייה הקדומה בכלל והירושלמית בפרט , שוקעו ב'היסטוריה הכנסייתית' (// £ = ) של אוסביוס , המשמש בשל כך מקור עיקרי לתולדות התקופה ; ראה : _גראנט _, אוסביוס ; וראה עור.- עיר שי , הפולמוס , עמ' , 5-4 ובהערות שם . לכנסיית ירושלים . 9 ראה : r » , 13 ( 1910 ) , pp . 325- s . Vaiihe , 'Formation du Patriarcat de _ ; 333 Jerusalem' , Eo / ios < fOra הנחתו המרכזית של ולה היתה שמאז ומתמיד היתה כנסיית ירושלים תחת חסותה של קיסריה , ורק בתולדותיה של כנסיית ירושלים מכילות סידרת נסיונות מצדה לחזק את מעמדה הפוליטי והאקלסיאסטי בד בבד עם גיבוש דימוייה ככנסייה אפוסטולית — ( _dt 71 _oaxoX . iK 6 _^ epovoq ) כנסייה שנכסיה הרוחניים הם פרי המורשת הקדומה ביותר . העיון בסוגיה זו נדחק לקרן זווית , ואף במקום שנערך לא היה מספק , מכיוון שלפני המעיינים ניצבו כאמור מקורות מועטים בלבד לתיאור התהליך . למעשה , הכל סמוכים על מקור היסטוריוגראפי אקלקטי כמעט יחיד , הוא 'ההיסטוריה הכנסייתית' של אוסביוס מקיסריה , שמקורותיו נותרו בחלקם עלומים . הדברים להלן מכוונים לחשיפתה של הריאליה מאחורי 'הילת המיסתוריך שעליה הצביע צ'דויק . אולם , לא עצם החשיפה עומד במרכז עיוננו , אלא הגורמים שעיצבו את התהליך אותו אנו מבקשים לשרטט . לדעתנו ניתן להצביע על שני גורמים עיקריים , בעלי אופי דיאלקטי : מחד גיסא , כנסיית ירושלים ביקשה לעצמה מעמד של בכורה בכנסיית ארץ ישראל ועשתה הכל כדי לקיים את שלשלת רציפותה הרוחנית וההיסטורית עם 'כנסיית האם' הירושלמית מימי השליחים . מאידך גיסא , כנסייה זו , שנעשתה לאחר מרד בר כוכבא לכנסיית נוכרים , ביקשה להשיל מעברה משא מעיק , כאותה כנסיית הנימולים ומורשתה שקדמוה . נדגיש : לא מדובר כאן בפולמוס ישיר ומפורש עם העבר היהודי והיהודי נוצרי . אולם כמה מאורעות ומעשים , ויצירתם של דימויים 'אפוסטוליים' חליפיים אצל מנהיגי כנסיית הגויים במהלך המאה הב' ( בעיקר בשלהי המאה , ( מלמדים על הניסיון ליצור מורשת חדשה שנועדה לרשת את זו של בני כנסיית הנימולים . במהלך המאה הג , ' לאחר שגיבשה את דימויה החדש , הפכה כנסייה זו למוקד חשוב במאבק שהתנהל נגד המינות שפשתה בשולי ארץ ישראל .
|
|