|
|
Page:52
מאותה סיבה גם קבעו חכמים כי ירושלים 'אינה מטמאה בנגעים " . ' במקרא נאמר 'ונתתי נגע צרעת בבית ארץ אחזתכם' ( ויקרא יד לד ;( ואולם בירושלים ראינו שאין הבתים נחשבים לרכוש דייריהם בלבד , שהרי לא נתחלקה העיר לשבטים . 54 כשם שהפקיעו חכמים את ירושלים מדין 'עיר הנידחת , ' דומה שגם כאן ביקשו לתת ביטוי לרעיון שאין מקום להעניש את העיר ירושלים — שיש לה כביכול זהות משל עצמה — בגין עברות תושביה . מן האמור עד כה מתברר כי מעמדה המשפטי של ירושלים בעיני חז"ל בא לידי ביטוי במסכת מורכבת של הלכות ומסורות , הנראות בחלקן הגדול כמסקנות של עיון תיאורטי , ולעתים אף אידילי , שאינו משקף בהכרח את שהתרחש בפועל בעיר בימים שלפני החורבן . ואולם יש להיזהר מהכללה בנידון זה , ולבדוק כל מסורת לגופה ; ובדיקה זו מלמדת גם על מקרים יוצאים מן הכלל . כך , למשל , מתוך ההלכות הנוגעות לירושלים עולה ניסיון לשמר את העיר מכל גורם שעלול היה להכניס לתוכה טומאה , או אפילו לכלוך וזוהמה כלשהם . במקרה זה ניתן להראות שהלכות אלה אינן פרי דמיון אנכרוניסטי של חכמי המשנה והתלמוד , אלא ממשיכות מסורת הקיימת לפחות מימי הבית השני . הדוגמה הידועה למגמה זו מחזירה אותנו עד לתקופה ההלניסטית , והיא הפקודה המלכותית ששיגר אנטיוכוס השלישי לאחר כיבוש ארץ ישראל בידי צבא בית סלווקוס סמוך לשנת 200 לפסה"נ ( קדמוניות , יב , . ( 146 בצו זה אסר המלך להכניס בשר של בהמות טמאות לירושלים , וכן אסר את גידולן של בהמות אלה ואפילו את הכנסת עורן לעיר " . גם בעל 'אגרת אריסטיאס' ( קו ) תיאר את המאמצים שנעשו כדי לשמר את סדרי הטהרה בעיר . מכאן נבין את המסורות השונות שבדברי חז"ל על הניסיונות לשמור הן על טהרתה של ירושלים , והן על ניקיונה -.אין עושין בה אשפתות ' ) משום שקצים ( ' ואין עושין בה כבשונות ' ) משום קוטרא , ' היינו — לדברי רש"י — עשן המשחיר את החומה , וגנאי הוא ) ואין עושין בה גנות ופרדסות ' ) משום סירחא ... ( ' ואין מגדלין בה תרנגולין ואין מלינים בה את המת ( בבלי , בבא קמא פב ע"ב . ( להסביר הלכות אחרות שנבעו ממעמדה המשפטי המיוחד של העיר , ראה : שם , עמ ' " . 26-21 תוספתא , נגעים ו א ; בבלי , בבא קמא פב ע"ב . 54 וראה גם כאן ניסיונו של ביאלובלוצקי _, ירושלים בהלכה , עמ' , 25 לתת משמעות מוסרית נרחבת יותר להלכה . 55 רבים העירו כי תוכן ופירוט האיסורים שמנה המלך הסלווקי אינם עולים במדויק עם דרישות ההלכה היהודית , וחיפשו לכך הסברים שונים ; ראה הספרות שציין מ' שטרן , התעודות למרד החשמונאים , תל אביב תשכ"ה , עמ' , 42 הערה ; 39 ספראי , העליה לרגל , עמ' , 164 הערה . 105 56 השווה : תוספתא , נגעים ו ב : 'אין מולינין בה את המת ואין מעמידין בתוכה עצמות אדם ... ואין מקימין בה קברות חוץ מקברי בית דוד וקבר חולדה הנביאה שהיו שם מימות הנביאים הראשונים . ' עניינה של 'הלנת המת' הוא שאין משאירין את המת ללון בירושלים , אלא קוברים אותו מייד ( שהרי גם בשאר עיירות מוקפות חומה לא היו קוברים מתים ;( ראה : ליברמן , תוספת ראשונים לנגעים , כרך ג , עמ' . 191-190 ליברמן אף ציין הלכה ירושלמית אחרת , שבשעה שהוליכו את עצמות המת לירושלים ( היינו , לשם קבורה משנית , כנהוג בימי המשנה , ( לא היו מעבירים את העצמות דרך העיר , בניגוד לנהוג בשאר עיירות מוקפות חומה . בנוגע לקבר בית דוד וקבר חולדה , שהשאירו בירושלים , הסביר רבי עקיבא את הדבר במקום אחר ( תוספתא , בבא בתרא א יא [ מהדורת ליברמן , עמ ' : ([ 132 'מחילה היתה שם , והיתה מוציאה טומאה לנחל קדרוך . דברי רבי עקיבא שם , ש'אף קבר המלך וקבר הנביא מתפנין , ' קיבלו אישור ארכיאולוגי עם גילוי ציון קברו של עוזיה מלך יהודה , ראה : י"ל סוקניק , 'ציון עוזיהו מלך יהודה , ' תרביץ , ב ( תרצ"א , ( עמ ' , 292-288 ודברי w אפשטיין , שם , עמ ' . 294-293
|
|