|
|
Page:43
ואין תימה בדבר . שכן , כפי שציין א' אופנהיימר , באו בתיאורים אלה של 'אנשי ירושלים' דווקא יסודות וערכים חברתיים שביקשו חכמים להנחיל לדורות , ושבאמצעותם ביקשו לעצב את החברה היהודית שנאלצה להתקיים ללא ירושלים ובית המקדש . נראה כי ניסיונם של חז"ל לצייר את ירושלים ה'היסטורית' בצבעים העולים בקנה אחד עם כל הטוב והיפה בעיניהם , הוא שעומד מאחורי חלק ניכר מ'מנהגי ירושלים' כפי שהובאו במסורת התלמודית . כך , למשל , כיוון שקבעו חז"ל כללי הכרזה על אבירות ונטילתן על פי סימנים , יכלו גם לומר שדבריהם נתקיימו כבר במציאות הירושלמית -.אבן טוען היתה בירושלים , כל מי שאבדה לו אבידה נפנה לשם , וכל מי שמוצא אבידה נפנה לשם , זה עומד ומכריז וזה עומד ונותן סימניו ונוטלה ( בבלי , בבא מציעא כח ע"ב . ( בצורה דומה , אם ראו חכמים יתרון בציון מפורש גם של שעות לצד התאריך בשטרות מסוימים , על מנת לדעת את סדר כתיבתם של השטרות , יכלו להיזכר ש'כך היו כותבין בירושלים שעות' ( משנה , כתובות י ה . ( חז"ל ייחסו את ההקפדה בסדרי משפט תקינים במיוחד ל'נקיי הדעת בירושלים , ' ועל אלה אנו שומעים , בין השאר , ש'לא היו הוחמץ על השטר אלא אם כן יודעין מי חותם עמהן , ולא היו יושבין בדין אלא אם כן יודעין מי יושב עמהן' ( בבלי , סנהדרין כג ע"א . ( . כמו כן סופר כי 'כך היה מנהגן של נקיי הדעת שבירושלים . מכניסין לבעלי דינין ( היינו . את בעלי הדין ) ושומעין דבריהן ומכניסין את העדים ושומעין דבריהן ומוציאין אותן ( את העדים ) לחוץ _ונושאין ונותנין בדבר' ( בבלי , סנהדרין ל ע"א . ( בני ירושלים אף נצטיירו בעיני חז"ל כמטפחי נימוסין אידיאליים גם מחוץ למסגרת המצומצמת של המשפט וההלכה , ובמיוחד באו הדברים לידי ביטוי בתיאורי הסעודה שנהגו בעיר : ' בני ציון היקרים' ( איכה ד ב ) — מה היתה יקרותן ? לא היה אחד מהם הולך לסעודה עד שנקרא ונשנה ( כלו' שמובטח שאכן ההזמנה כוונה אליו , כדי למנוע טעויות כמו במקרה של קמצא ובר קמצא ) . . . דבר אחר : שלא היה אחד מהן הולך לסעודה עד שהיה יודע עם מי סועד ( איכה רבה ד ב-ד . ( וכן שנינו : אמר רבן שמעון בן גמליאל : זה מנהג גדול היה בירושלם פורסין מטפחת על גבי הפתח , כל זמן שהמטפחת פרוסה — אורחין נכנסין , נסתלקה מטפחת אין רשות לאורחין ליכנס . 0 נ ועוד מנהג אחר 28 ראה : א' אופנהיימר ' , חבורות שהיו בירושלים , ' ספר שליט , עמ' 29 . 190- 178 השווה גם : משנה , גיטין ט , ח , על דרך החתמת העדים בידי נקיי הדעת בירושלים . מסורת זו מצויה גם באיכה רבה ד ד ובבבלי , בבא בחרא צג ע"ב , ולפי פירוש הרשב"ם לבבלי שם מסתבר שהכוונה היתה שהמפה תשמש סימן לאורחים ( כנראה עניים ובלתי קרואים ) 'וילכו שם לאכול , ' ואולם לפירוש אחר ראה : ליברמן , תוספתא כפשוטה לברכות , עמ' . 62 אשר למפה עצמה , ליברמן משער כי זו אולי המפה שעליה היו מציירים את המאכלים שיינתנו בסעודה , שהרי אמרו באיכה רבה שם : 'בשעה שאחד מהם עושה סעודה היה צר = ) מצייר ) כל מיני סעודה במפה , וכל כך למה מפני איסטניסיה , כדי שלא יהא אחד אוכל דבר שרע לו . '
|
|