|
|
Page:13
מבוא מאז הוחל בהגשמת החזון המדיני של הציונית , עוד בטרם הכריז דוד בן גוריון על הקמת מדינת ישראל , ועד ימינו אלה מתקיימים תהליכי המנהיגות בישראל בצלם של גורמי לחץ . ביטוייו הצבאיים האלימים של הסכסוך בין האומה הערבית וישויותיה לבין מגשימי החזון הציוני , וגם הניסיונות לפתור את הסכסוך בדרכים מדיניות או לייצבו ברמות אלימות נמוכות , יצרו רמות שונות של עוררות בקרב המנהיגים והציבור בישראל , וגרמו למצבי לחץ . ניהול הקונפליקט במצבי לחץ ביטחוניים , שוטפים או יסודיים , בעקבות איומים על קבוצות שונות באוכלוסייה או התגברות חרדות קיימות , אילצו את מנהיגי ישראל לזהות מצבי לחץ מתפתחים , להעניק להם משמעות , ובעיקר להרגיע את הציבור ולהבטיח כי המצב נתון בשליטתם . במקרים שהמנהיגים זיהו מצבי הלחץ - לרוב לאחר שפרצו לתודעת הכלל - ונאלצו להציג מידע על גורמי הלחץ , בלטה נטייתם "להרדים" את הציבור , בין השאר , כדי למנוע הגבלות על התמודדותם עם גורמי הלחץ . במקרים אחדים ראו מנהיגים מחובתם לתרץ פעולות שנויות במחלוקת או שגויות בטענות השווא , שהללו הם מצבי לחץ , וקראו לציבור להתגייס וליטול חלק במאמץ הכללי . ריבוי מצבי הלחץ בישראל וההתעסקות האינטנסיבית בנושאי ביטחון מאפשר לראות במדינה מעין מעבדה טבעית לניתוח כלי ההשפעה השונים אשר המנהיגים מפעילים ביחסיהם עם המונהגים בעת מצבי לחץ , ובראש ובראשונה השכנוע המילולי באמצעי התקשורת . מן הראוי לציץ , כי עד מלחמת ששת הימים נקשר הלחץ הביטחוני בעיקר עם יישובי הספר לאורך הגבולות , אך מרבית האוכלוסייה הייתה שותפה לתחושות החרדה בעת שהיישובים היו נתונים תחת הפגזות , ירי ופעולות טרור שונות , או בעת שישראל הגיבה על פעולות אלה . בהדרגה , מאז 1967 וביתר שאת מאז , 1973 חל כרסום באותה תחושת שותפות , על אף שהמאבק הפלשתינאי נגד הכיבוש הגביר גורמי לחץ שפועלים על ציבור רחב יותר , ולא רק על יישובי הספר . כרסום בסולידריות של הציבור בלט בעת מלחמת לבנון , במהלך האינתיפאדה הראשונה , ובמידת מה בעת נפילת טילי הסקאד ששוגרו
|
|