|
|
Page:11
הכלכליים מאפשרים לו לדעת מה הם האמצעים הטובים ביותר להשגת יעדים נתונים , ולנתח את תוצאות המדיניות , אך לא לשפוט אם התוצאה רצויה . אין מודל כלכלי שילמד אותו האם חינוך חשוב מבריאות , האם חשוב יותר להגדיל את קצבת הזיקגה , או להעלות את מספר הסטודנטים להנדסה , או להוסיף תרופה נגד סרטן לסל התרופות . התיאוריה הכלכלית לא עוסקת בשאלה אם נכון להטיל מס נוסף על זוג צעיר יוצא צבא כדי לממן הגדלת קצבת ילדים לאברך עם 8 ילדים , האם עדיף לתת הטבות מס לתושבי הנגב או לממן יום לימודים ארוך בערי פיתוח . אין לכלכלן נוסחה שתסייע לו להכריע בין טובתו של הסטודנט שמבקש להתקבל ללימודי הנדסה , לבין טובתם של תושבי הנגב , או של החולה הזקוק לתרופה . למרות זאת , סבורים הכלכלנים שהתיאוריה הכלכלית והניסיון המצטבר של עבודתם מאפשרים להם להגדיר את מרחב האפשרויות ולגבש קריטריונים לדירוג עדיפויות , שהם התשתית למדיניות חברתית . קביעת יעדים חברתיים היא עניין להכרעה פוליטית ולא לניתוח כלכלי . השיפוט הנורמטיבי הוא עניין לפוליטיקאים . עולם הערכים , תפיסת הצדק שלהם והאינטרסים שהם מייצגים הם שיקולים לגיטימיים במגרש המשחקים הפוליטי כלכלי . עם זאת , הכרעה פוליטית טובה לא נולדת בכאוס , ולא מושתתת על שיקולים קצרי טווח ואינטרסים צרים . החלטות פוליטיות נכונות מתקבלות על סמך ראייה מקיפה , ארוכת טווח , המושתתת על קונסנזוס ציבורי רחב , על ניסיון נרכש בישראל ובעולם , ועל השקפת עולם מגובשת ועקבית . כלים אלו עמדו לרשות מקבלי ההחלטות בעבר ואף שמשו אותם , אך הם נשחקו בשנים האחרונות , בגלל המבנה הפוליטי שעודד פוליטיקה שטווח הראייה שלה הלך והתקצר . בהגדרה רחבה , מטרת מדינת הרווחה היא שימוש יעיל במקורות וחלוקתם בצדק , תוך שמירת חופש הפרט . הגדרה זו מקפלת בתוכה דילמה . לפעמים אין מנוס מבחירה בין יעילות לצדק ובין צמיחה לשוויון , ותפקיד זה הוא נחלת הפוליטיקאים . כפי שנראה בפרקי הספר , לא תמיד טרחו הפוליטיקאים להבין את הקשרים הקיימים בין המדיניות לבין תוצאותיה , התחמקו מדירוג יעדים , וגלגלו אחריות לפתחם של כלכלני האוצר . אלה נכנסו לואקום שנוצר , ומצאו עצמם נוטלים תפקיד של מעצבי מדיניות חברתית , שבבירור לא נועד להם מלכתחילה .
|
|