|
|
Page:13
ברגע האחרון , וזאת עקב ההתערבות המפשרת של האציל רוברט השני מפלנדריה . עם זאת , הם לא היו מסוגלים להוציא אל הפועל תוכנית אופרטיבית משותפת . מהצד השני , המוסלמים של ארסוף ניסו כל דרך אפשרית על מנת לנטרל את הסכנה שאליה הם נקלעו . התוצאה היתה שהם הסכימו להכיר בריבונות הפורמלית של גוטפריד מבויון על עירם , ואף למסור לו בני ערובה , בתנאי שסכנת הכיבוש תוסר מהם . גוטפריד נאלץ להסכים בלית ברירה להסדר המוצע , אך בו זמנית הוא החליט להציב בעיר את מיודענו , ז'ראר ד'אוון , בתור נציג . מכל מקום , מדובר היה בהסכם זמני בלבד , כי גוטפריד החליט שלא לוותר על כיבושה של ארסוף . ואמנם , לאחר שהצליח לארגן את כוחותיו מחדש , הוא חידש את המצור על העיר , באמצע דצמבר . 1099 כאשר קרה הדבר , ז'ראר ד'אוון הפך בעיני המגינים של ארסוף מנציגו המכובד של שליט פורמלי לבן ערובה של אויב מסוכן . על כן , הם קשרו אותו לקורת עץ גבוהה והציגו אותו על חומת העיר למול חצי חבריו על מנת להרתיעם מלתקוף ( איור " . ( 2 המעשה הביא לתוצאה ההפוכה והוא רק הגביר את נחישותם של הנוצרים להילחם . גם תחנוניו קורעי הלב של ז'ראר הצלוב לא הועילו וגוטפריד המשיך במאמציו לכבוש את העיר . בסיכומו של דבר , גם מצור זה נכשל . שני מגדלי המצור שהוקמו על ידי הצרים וקורבו אל חומת העיר ( איור , ( 1 בזה אחר זה , נשרפו בידי המגינים בעזרת אמצעי תבערה שהוצמדו לראשי רמחים ובכלים קטלניים אחרים שנודעו באותם זמנים כ"אש יוונית" ( להלן . ( גוטפריד נאלץ להסיר את המצור בשנית , אך הפעם ללא הסכם . הוא אף הטיל על חיל המצב הנוצרי שכרמלה את המשימה להטריד ללא הרף את תושבי העיר ולמנוע מהם לצאת לעבודות חקלאות ומסחר . מגיני ארסוף פנו בעקבות זאת לשלטונות המצריים וביקשו עזרה , ואלו שלחו לעיר בדרך הים תגבורת של 300 חיילים . אולם , תוך זמן קצר ספגה יחידה זו אבירות קשות ביותר במארב ששמו לה הצלבנים . כאשר ראו תושבי ארסוף שהמזור שהם קיוו לו ממצרים לא יגיע , הם החליטו על צעד משמעותי הרבה יותר — הם שלחו משלחת של מכובדים לגוטפריד מבויון , שישב בירושלים , על מנת למסור לו בצורה חגיגית את המפתחות של השער ושל מגדלי העיר , כסמל לכניעה , ואף הוסיפו והתחייבו לשלם לו מס שנתי גבוה . גוטפריד הסכים לקבל את הכניעה של ארסוף , ואת המס השנתי שלה הוא הקצה לאחד מהאבירים הנאמנים ביותר שלו , רוברט מאפוליה . זמן קצר לאחר מכן ולהפתעת כולם , הופיע בירושלים ז'ראר ד'אוון כשהוא בריא ושלם , לאחר 10 המקור המרכזי לאירועים אלה הנו אלברט מאיקס : . ( RHC 0 c . iv 1879 : 498 ) AibertusAquensis , Msro ™ /// eraso / wi / fa / iavi , 52 דעתו של אלברט , אשר הציג את גוטפריד מבויון כדמות חיוביות ואת ריימון מטולוז כאדם הרסני , נחשבת לאמינה בעיני ההיסטוריונים המודרניים שצוטטו לעיל בהערה , 8 וכן על ירי הביוגרף של גוטפריר , פייר אובה . ( Aube 1985 : 306-312 ) שני כותבי הביוגרפיה של ריימון מטולוז , לעומת זאת , מזהים בגישה זו תעמולה נורמאנית , שבאה לחפות על כישלונו של גוטפריד בניסיונו לכבוש את ארסוף , כך שאין מקום להאשים את ריימון בכישלון הזה . ( Hill and Hill 1959 : 124 ) על דמותו המפשרת של רוברט השני מפלנדריה , ראה . Knappen 1928 : 98 Aibertus Aquensis , Historia Hierosolymitana VII , 2 ( RHC Oc . IV 1879 : 507-508 ) . 11 בדבי דיון באירוע זה והרקע ההיסטורי שלו , ראה . Friedman 2002 : 27 , 89 , 235 הצייר הצרפתי גוסטב תרה ( tave Dore Gus- ) יצר בזמנו רישום יחיד במינו של האירוע הזה אשר הודפס על ירי בלנז'ה ( Bellenger ) ופורסם במהדורה האנגלית של חיבורו המונומנטלי של מישו : . Michaud 1 1896 : illustration related to book v
|
|