|
|
Page:12
שדמיינו כבר איך הם נכנסים לסוכנות תיווך ומעמידים את דירתם למכירה ולהשכרה , ואחר כך יוצאים לרחוב ומספרים , כך סתם , על כוונתם לעבור דירה , במין תחושת בעלות וחירות שמעולם לא היתה להם . אלא שהוראות החוק אף פעם לא ממש יושמו . בהתחלה טען משרד השיכון שמדובר בקשיים טכניים . אחר כך נחקקו חוקי ההסדרים שהקפיאו ודחו את החוק משנה לשנה . אבל כל אלה לא מחקו לאליקו ולחבריו את החיוך מהפרצוף . לדידם , החוק הוא חוק , זכותם היא זכות והבית הוא ביתם . גם אם אי אפשר לממש את קניינם , איש לא יכול לפגוע בו . הם סברו שמדובר בסך הכול בדחייה טכנית . ואלוהים שבשמים יודע שסבלנות תמיד היתה להם . כשזו קצת נגמרה הם פנו לבית המשפט , לקבל את סיועו . גם זה היה רגע חגיגי עבורם . הם - שהתרגלו להכיר את בתי המשפט רק מצדם של הנתבעים - נכנסו בשער הראשי של בית המשפט העליון , ובעקבות עורך הדין גלעד ברנע , היועץ המשפטי של עמותת "סינגור קהילתי , " שטיפלה בעניינם ללא תשלום , הם פנו למדור הבג"צים להגיש את עתירתם . הבגדים החגיגיים שלבשו לימדו על חשיבות האירוע עבורם . אפילו הפקידה במדור שקיבלה את עתירתם הבחינה בכך " . בהצלחה , " היא אמרה להם " , אני כבר מעבירה את העתירה לשופט התורן . " הם יצאו למסדרון בתחושה של ניצחון " . מה עכשיו , " ? שאלו את גלעד " . עכשיו מחכים , " הוא אמר . על הזימון לדיון נודע להם טלפונית . הם התכנסו כמה ימים לפני כן להתכונן . עשו חזרות על מה לומר ואיך לומר ומתי " . לא יהיה לכם הרבה זמן , " אמר גלעד " , אז כדאי שתכינו טוב טוב את מה שאתם מבקשים לומר " ... בבוקר הדיון - אליקו זוכר במדויק את התאריך - זה היה ה , 30 . 6 . 99 הם נכנסו לבית המשפט העליון . קבוצה גדולה של כעשרים איש . אנשי משמר בתי המשפט שליוו אותם בעין חשדנית , כך הם חשו , לא משו מהם . הם התיישבו בשורה השנייה והמתינו . עורך הדין שלהם פירט את העוולה כשהוא מבססה על זכותם לדיור הולם , ועל הטענה כי העובדה שהממשלה נמנעה מליישם את החוק מהווה פגיעה בזכויות הקניין שלהם . לא בכדי בחר גלעד להשתית את מרבית טיעוניו על זכות הקניין . זכות זו שפותחה על ידי בית
|
|