|
|
Page:7
בפתח הספר כתיבת הספר ועריכתו נמשכו זמן רב , ויחד עם תהליך הוצאתו לאור הן מסתכמות בשמונה שנים בקירוב . היו אלה שנים דינמיות מאור בכל הנוגע לנושא הספר , ובשנים האחרונות יכולנו לצפות בשינויים בולטים : המודעות לאלימות נגד נשים גברה , והדבר מתבטא גם בחקיקה ; עם זאת , האלימות כלפי נשים החמירה , ובד בבד הועמקו דרכי הטיפול והוחמרו העונשים . מינואר עד סוף אוגוסט 2003 נרצחו 12 נשים , שבע מהן ביריות אקדח ואחת ברובה אם 16 שהוחזק במסגרת שירות המילואים של הבעל . שישה מתוך 12 הרוצחים התאבדו מיד לאחר הרצח . הצורך בפיקוח על הגישה לנשק צבאי מורגש היטב , וצה"ל הקים מדור מיוחד , העומד בקשר עם המשטרה . אך התיאום בין שני הגופים עדיין אינו מספק . יש לקוות שקשר דומה יתבסס גם בין חברות האבטחה והמשטרה . במוסדות החברה השתנה היחס לאלימות נגד נשים , ובמקום סטייה נורמטיבית רואים בה היום סטייה חמורה שיש לטפל בה בדחיפות . אך הביטוי לתמורה זו בהתייחסות עדיין לא מספק . בכנסת , למשל , חוקק חוק התגמולים לנשים השוהות במקלט לנשים מוכות , תשס"ב , ( 2002 ) אך החוק עדיין אינו מיושם . בינתיים עבר החוק הזה עדכון בסוף , 2003 לחוק מסלולי סיוע לנשים מוכות ( שיכון ותגמולים ;( אך לא רק שהוא טרם יושם , כבר היום חלה בו הרעת תנאים , והורדה של סכום המענק שהוצע בחוק ... עלינו ללמוד דרכים אחרות של חיים ללא אלימות , חיים של כבוד הדדי במשפחה ובין אנשים , למען חברה טובה יותר . ספר זה לא היה רואה אור ללא האנשים הרבים אשר תמכו בו , עזרו , עודדו וליוו אותו במהלך כתיבתו . בראש ובראשונה תורותיי למכללה האקדמית אשקלון , לראש האקדמי פרופסור שרביט , למנכ"ל המכללה עו"ד פנחס חליווה ולמועצה האקדמית של המכללה , על התמיכה הכספית הנדיבה , שבלעדיה היה קשה להשלים את הוצאת הספר לאור . לקוראים והמבקרים הנאמנים נתונה תודתי העמוקה , ובמיוחד לד"ר משה שוורץ , שהקדיש מזמנו כדי ללוות את הכתיבה לאורך כל הדרך בהרבה אורך רוח . תודתי לד"ר עידן ירון על הייעוץ העידוד הרב למן תחילת המחקר . תודתי העמוקה לפרופסור דפנה יזרעאלי ז"ל , שהייתה בין הראשונים
|
|