|
|
Page:365
הדוגמה הבולטת מתחום זה מתקשרת עם האירוע ההיסטורי החשוב ביותר לאחר גירוש הצלבנים , והוא החזרת מסגד אלאקצא לשימושם של המוסלמים על ידי צלאח אלדין , מעל למחראב מצויה כתובת המציינת את האירוע והתאריך בפסיפס בתוך מלבן ( איור . ( 11 עיטור הקמרון של גומחת המחראב , מיוחס אף הוא — למרות היסוסים מסוימים — לתקופה האיובית \ צירוף התשליב מורכב ומאוכלס בדגם צמחי מסוגנן , בתוך הקמרון . ברצועה המקיפה את הגומחה מדליונים רצופים , מאוכלסים אף הם בדגם צמחי , שונה מן הקודם , אך מסוגנן אף הוא . דגמים אלה נטולים כל דמויות חיות , שבהן הצטיינה התקופה הפאטמית . בידודם של הדגמים באופן זה , בתוך המשטח המעוטר , יש בו כדי להצביע על תקופה שבה הופכים הדגמים הצמחיים לסכימאטיים יותר , ובכך מתחזקת הסברה כי כל עיטורו של הפסיפס אכן שייך לתקופה האיובית ( איור . ( 12 לבסוף , מן הראוי להזכיר סוג שונה של פסיפס המצוי בפרק זמן זה כירושלים . סוג מיוחד זה מודגם בפסיפס השיש הצבעוני המעטר את המשולשים ( spandrels ) משני צדי קשת המחראב של מסגד אלאקצא ( איור . ( 13 שלא כמשטחי השיש של התקופה הממלוכית , המאוחרת יותר , נעשה כאן שימוש בקוביות קטנטנות , דוגמת קוביות הזכוכית הזעירות של פסיפסי הקיר . נוסח דומה במקצת של - " שם , עמ' . 556-553 איור . 11 המחראב במסגד אלאקצא צילום זאב רדובן איור . 10 קישוטי שיש לצד המחראב במסגד אלאקצא באדיבות רשות העתיקות והמוזיאונים
|
|
|