|
|
Page:301
ה נפילת האיובים ועליית הממלוכים ( 1250 ) היו צריכים לכאורה להביא לעליית רעיון ירושלים לגדולה מחדש , שכן הממלוכים העלו על נס את אידיאולוגיית _הג'האד כתימוכין למתקפה הגדולה שבה פתחו נגד הפראנקים . אלא שרעיון ירושלים לא חזר ותפס אותו מקום מדרגה ראשונה שתפס במחצית השנייה של המאה הי"ב ( ואפילו , ברגעים מסוימים , בימי האיובים . ( טעמו של דבר נעוץ בכך שהעיר לא היתה עוד יעד לכיבוש , ואופיה המוסלמי לא עמד בסכנה . מחד גיסא , הג'האד הממלוכי , שנערך בסיסמת כיבוש מחדש של חלקי סוריה וארץ ישראל ( אלשאם ) שנותרו בידי הפראנקים , ראה את כיבוש עכו כיעדו העיקרי ; ומאידך גיסא , באין מסעי צלב חדשים שיסכנו את האחיזה המוסלמית הקיימת בארץ ישראל , לא היתה לדעת הקהל הזדמנות להתנער לעזרת עיר הקודש , ויהא זה כנגד השליטים . נוסיף כי זכר צלאח אלדין ומערכת 1187 ניטשטשו כבר במידה רכה . ואשר לממלוכים , הרי יוקרתם נבנתה בעיקר על מעלליהם הם נגד הפראנקים והמונגולים 7 א אבן מטרוח , דיואן , קושטא 1299 ( להג'רה , ( עמי ; 183-182 וראה : אבן שדאד , אלאעלאק אלח'טירה — תאריח' לבנאן , עמ' . 227-226 חי אראקלס , עמי 86 . 385-383 אלעיני , עמ' . 195 שהתבצר במגדל דויד ועל ידי תגבורות ששוגרו בבהילות מעכו הצלבנית . " לא ידוע כיצד הגיב על כך הסלטאן , אך לא נראה שנקט צעדי עונשין נגד מעוררי המהומות , שניסו לחתור תחת יסודי ההסכמה שבינו לבין הפראנקים . אפשר שחשש לעורר חמתה של דעת הקהל עוד יותר ואפשר ששיער שכישלון הכנופיות ירתיע את האופוזיציה האדוקה מנקיטת צעדים כאלה בעתיד . מכל מקום , אלכאמל נוכח לדעת שמסע ההסברה שלו אינו נוחל הצלחות מרובות , ולכן ניסה לתקן את יוקרתו הפגועה על ידי ניצול פעולות המלחמה שלו . דבר זה מסביר את ההדגש המוגזם ששמה תעמולתו בשנת 1230 על מסעי המלחמה של הסלטאן נגד מסדר _ההוספיטאלרים ממבצר קךק דה שבלייה ( שלא נכללו בחוזה יפו , ( הגם שחשיבותם הצבאית של מסעים אלה היתה מוגבלת . תועמלניו טרחו עתה לעבור למתקפה ולהציגו כמג'אהד אמיתי ויחיד , בעוד שיריביו ( ובעיקר אלנאצר cjrnr מתרשלים במאבק בפראנקים 'הבלונדינים' ושוקעים בתענוגות הצייד . " עוצמתו וגיוונו של המאמץ שנדרש אלכאמל להשקיע כדי ללחום במבקריו מעידים על הסערה שעוררה מסירתה של ירושלים . עם זאת , כמו בשנת , 1219 דעת הקהל לא הצליחה לשנות את מדיניותם של השליטים ורק אילצה אותם להצטדק ולהתנצל . לגבי אלכאמל , אם נזכור את עמדתו התקיפה בראשית המשבר , היה בכך משום כישלון מסרים . אולם בסופו של דבר , למרות הנזק ליוקרה האיובית , אלמעטם לא שיקם את חומות עיר הקודש ואלכאמל לא ביטל את חוזה יפו . העיר נשארה במשך עשור ( 1239-1229 ) בידי הנוצרים , וחמתה של דעת הקהל שככה בהדרגה . הדי המשבר המשיכו אמנם להישמע . כך , למשל , בשנת , 1239 כשכבש אלנאצר דאוד את העיר , דאג לאזכר בשירי השבח ואיגרות הבשורה את מעשם של דודיו , שחיללו את מורשת צלאח אלדין . אחד ממשורריו כתב , בין השאר י 'למסגד אלאקצא מנהג שהיה למשל / כאשר מחללים אותו כופרים מקים לו אללה נאצר _> מגן _< / נאצר ( צלאח אלדין ) הצילו כראשונה , ונאצר ( דאוד ) החזיר לו את טוהרתו " . '
|
|