|
|
Page:295
שנשא לפני קציניו ערב מתקפתו של ריצ'רדלב הארי , ( 1191 ) ובנימה דומה התבטאו המשוררים שביקשו להעלות מוראל הלוחמים המופקדים עליה . אבן אלסאעאתי שיבח את הסלטאן בזו הלשון : 'לולא אתה שקמת לו , היה מקום קדוש זה מזיל דמעות של דם בעת שקול הפעמונים היה מצלצל בו מחדש ; ' ואבן מג'אור פנה לאויב ' 'אמור נא לאנגלי , לכלב הלזה : חזור בך ממשוגת איוולת זאת / ... ! לא תצליח לכבוש את אלקדס כי אור אללה בה לא יכבה . ' ב . אכלוס : לדור כעיר הקודש היא מצווה מומלצת באסלאם , ואף כי אינה בגדר חובה , ביקשו להגדיל את חשיבותה על ידי הטעמת הקשר שבינה לג'האד , קל וחומר מאחר שבתקופה הצלבנית נאסר על מוסלמים לגור בה . התועמלנים למיניהם מצטטים חדית'ים כגון 'כל הדר כירושלים כמוהר כלוחם למען אללה , ' וגמולו של המתיישב בה הוא ש'שבעה רבוא מלאכים יעתירו בעבורו בפני האל . ' 'כל המת כה כמוהו כמעט כמי שמת כשמיים . ' כה גדול היה המחסור באוכלוסין , שהבטיחו שכר שמימי אפילו על מגורים זמניים י 'כל שיתמיד וידור בירושלים שנה שלמה , חרף אי הנוחות והקשיים , יתן לו אללה לחם חוקו וישלחנו לגן העדן . ' ג . עלייה לרגל י י כבר בעת הכיבוש העלה עמאד אלדין את החדית' המפורסם שלפיו מסגד אלאקצא הוא ( יחד עם מסגד מכה ומדינה ) אחד משלושת המסגדים שעליהם 'יש לחבוש אוכפים ( לעלייה לרגל . ' ( אכן אלג'וזי חוזר בחיבורו על חדית' זה ומוסיף עליו אחרים , כגון ; 'כל המבקר בירושלים ... גמולו גן עדן . ' יי אבן עסאכר מקדיש פרק מחיבורו ל'שבחי התפילה בירושלים , העלייה לרגל למכה והתפילה במסגד של מדינה ובאלאקצא באותה שנה' ? מטרתו היתה מן הסתם _ליתן לירושלים ליהנות מן התנועה השנתית בדרך עולי הרגל ( דרב אלחג ( ' העוברת בעבר הירדן . תוך כדי הזכרת שבחיהן של מצוות אלו , הוא מתעכב במיוחד על חשיבות התפילה בירושלים : 'כל המטהר גופו ומתפלל בירושלים זוכה למחילת כל חטאיו והופך נקי כביום לידתו . ' גמולן של מצוות דתיות אחרות גדל כאשר הן מתבצעות שם , דרך משל : 'כל הנותן כיכר לחם לצדקה בירושלים , כמוהו כמי שנתן משקלו בזהב " . ' מן הראוי לציין שעם כל השבחים שהיא מרעיפה על ירושלים , נזהרת תעמולה זו מלהפוך את ההיירארכיה של המקומות הקדושים לאסלאם ולמקם את ירושלים לפני מכה ומדינה . גם בעת שיכרון הניצחון טרח עמאד אלדין להטעים , באיגרת ששיגר למושל תימן , כי ערי הקודש שבחצי האי ערב נשארות במרום הסולם ו ] ' ירושלים ] היא שלישית לאחר אלחךמין ( מכה ומדינה ) ואינה מהווה שילוש עמן ( כלומר , אינה משתווה להן . ' ( ברוח דומה ציין מחיי אלדין בדרשה הראשונה שנישאה באלאקצאו 'אי ן לך מסגד אחר שאליו יש לעלות לרגל אחרי שני מסגדי ( מכה ומדינה ) זולתי מסגד זה " . ' חיבורי הפצאאל מבחינים תמיד בין חגי ( עליה לרגל במלוא מובן המלה ) למכה ולמדינה בלבד , לבין זיארה ( ביקור במקום קדוש ) לירושלים : החג' הוא מצוות יסוד , במניין חמשת 'עמודי הדת , ' ואילו הזיארה היא מצווה מומלצת גרידא . לסדר חשיבותם של המקומות הקדושים ניתן לפעמים ביטוי כמותי , כמו בחדית' המצוטט בחיבורי הפצאאל : 'תפילה במכה כמוה כעשרת אלפי תפילות , תפילה במדינה כאלף ובירושלים כחמש מאות ' . ' י _ד'הבי , דף 46 א ; אבו שאמה , ב , עמי וז , וו בהא אלדין , עמי ; 212 אבו שאמה , ב , עמי . 204 אבן פרכאח , עמי ; _80-79 אבן אלגיוזי , עמי . 95-93 אבו שאמה , ב , עמי 94 י אבן אלג'וזי , עמ' . 96 , 86-85 s אבן פרכאח , עמי ; 80 אבן אלג'וזי , עמ' . 92-91 'יי עמאד אלדין אלאצפהאני , פתח , עמי ; 110 אבו שאמה , ב , עמי 4 . 94 אבן פרכאח , עמי ; 59 אכן אלגיוזי , עמ' . 90-89 אותו
|
|