|
|
Page:289
ב בתיאור דלעיל בלט היעדר כל תגובה בחוגי השלטון . אולם דווקא בחוגים אלה החל , באמצע המאה הי"ב , השינוי המכריע ביחסם של המוסלמים לירושלים הצלבנית . בשנת 1144 הכריז זנגי , שליט מוצול וחלב , שכבש זה עתה את נסיכות אךסה הצלבנית , על מלחמת קודש למען עקירתם משורש של נוסעי הצלב מן המזרח התיכון . כיעדה הסופי של מלחמה זו הוכרזה ירושלים . 'הוא ( זנגי ) עומד לפנות מחר לירושלים , ' מכריז אחד מפייטני החצר ; 'אם כיבוש אדסה הוא הים , הרי ירושלים והסאחל ( ממלכת הצלבנים ) הם חופיו , ' שר פייטן אחר " . מדוע נפלה הבחירה על ירושלים דווקא ? מחד גיסא , הלא היתה זו באמת בירת ממלכות הצלבנים , שאותן רצו לכבוש , ומאידך גיסא , דומה שביקש זנגי להעניק לג'האד שלו אופי דתי חזק במיוחד , בנצלו את עטרת הקדושה של ירושלים ( עטרה מזהירה יותר משל כל עיר אחרת בסוריה ובארץ ישראל . ( את הרעיון הזה הגו , כנראה , שני תועמלניו הראשיים , אבן מניר ואבן אלקיסראני , שניהם פליטים מהשטחים הכבושים . בהשפעתם החל כנראה להתעניין ברעיון ירושלים ורתם את כלי התעמולה שלו להפצתו . מכאן ואילך קיבלו התגובות הבודדות והאמורפיות שסקרנו לעיל יתר עוצמה וגיבוש . החזרה התכופה והרב צורנית על הרעיון כי ירושלים היא יעד עליון לג'האד — בנו ויורשו של זנגי , נור אלדין , ( 1174-1146 ) הוא שחזר על כך — עתידה היתה להעמיק את תודעת ירושלים בחוגים השונים של דעת הקהל המוסלמית . פעולתו של נור אלדין במישור זה התחילה כבר בראשית שלטונו ונסמכה על שני תועמלניו הראשיים של אביו . כבר בשנת 1149 קורא אבן מניר לאדוניו להמשיך במלחמה בצלבנים 'עד אשר . 197-224 יןין _ןמבחר מספרר , תרגום ודיון . ( לרקע , ראה : ו » " Kkm , 1 : isfama / a _avism / i ? . t > iu \ s ! xd _cjj אבו שאמה , א , עמ' ; 40 עמאדי אלדין אלאצפהאני , ח'ריז ת אלקצר , א , עמ' . 110 11 אבו בכר אלערבי , כתאב אלעואצם מן _אלקואצם , ב , _קונסנטנטי ן , 1928 עמ' . 213-212 . / , _?)( ! % 6 ) . 12 . / 7 . Sivan . ? _Cicnesi .-dc In _Lontre-croisiide מיוחד על נפילת 'המקום השלישי בקדושתו' לאסלאם , הוא מסגד אלאקצא " . כאן דומה שהתגובה באה בסמוך מאוד למאורע , אך יקשה לומר ( כמו גם לגבי אלסמרקנדי ) אם מדובר בתגובה אישית או בתגובה המייצגת חוג מסוים . קשה עוד יותר לומר איזה הד היה לדברים אלה , שהרי אבן _אלערבי שהה באזורנו רק שנים מעטות וחזר לפאתי מערב , ואילו אלסמרקנדי , גם אם הפיץ את דעותיו , עשה כן בבגדאד , המרוחקת ממוקד הארועים . מעניינת יותר העדות השלישית , שמקורה בסוריה גופה . חכם המשפט r _rrer אלסלמי , איש דמשק ( נפטר בשנת , ( 1105 חיבר את 'כתאב אלג'האד , ' הקורא למלחמת מצווה בפראנקים , ובו הוא מציין כי הללו הפכו את ירושלים ל'פיסגת מאווייהם -. ' י אולם אף הוא אינו נראה מזועזע במיוחד מנפילתה , הגם שהוא מביע את תקוותו כי תחזור במהרה לידי המוסלמים . אולם אין הוא רואה בכיבושה את גולת הכותרת של הג'האד האנטי צלבני , רעיון שעשה לו נפשות בשקידה מרובה , הוא ותלמידיו אחריו ( אף כי לא בהצלחה יתרה . ( ברור כי לא ניתן להסתמך על עדויות כאלה כדי לדבר על קיום זרם של ממש בדעת הקהל , הכואב את כאבה של האבדה שספג האסלאם עם נפילת אלקדס .
|
|