sso
| Hello Guest - login | My Account | My bookshelf | My folders
Kotar website
Page:260

סיכום בעקבות כיבושה של ירושלים בידי הצלבנים וכינון שלטון נוצרי בה חלו מספר תמורות משמעותיות ביחסה של הנצרות לעיר הקודש . ראשית , בולט הגידול הכמותי המשמעותי בהתייחסויות של בני אירופה לירושלים הארצית , וזאת בכל שכבות החברה . תופעה זו מתבטאת בכל הסוגים הספרותיים של התקופה : דרשות , הטפות , חיבורים תיאולוגיים , פרשנות כתבי הקודש , כרוניקות , מכתבים , תיאורי עלייה לרגל וספרות יפה . האווירה המקראית שאפפה את מסע הצלב הראשון ומשתתפיו החייתה את עברה המקראי של ירושלים . בבר במהלך העשור הראשון של המאה הי"ב היתה העיר לנוצרים לא עיר 'הברית החדשה' בלבד אלא צירוף של עיר המקרא ו'הברית החדשה' גם יחד . אף כי קדושתה היתה מעוגנת בעיקר , כבעבר , בקשרה המיוחד עם המשיח הנוצרי , הודגש יותר עברה המקראי של ירושלים , עיר הנביאים ומלכי ישראל . במרוצת תקופת השלטון הצלבני השתנה מיסודו גם אופי קדושתה של ירושלים כעיר המשיח . הזיהוי המוחלט עם קבר ישו , _שאיפיין את יחסה של הנצרות לירושלים בימי הביניים המוקדמים , פינה את מקומו להדגש שונה — בימת חייו של ישו . הקבר הנערץ שוב איננו מקום הקבורה בלבד , אלא מובלט בו היסוד המרכזי של האמונה ו תחייתו של ישו . יתר על כן . בעקבות ההעמקה בהכרת ירושלים כתוצאה ממסעי הצלב והתעצמות התנועה הצליינית חלה העשרה חסרת תקדים של 'הגיאוגראפיה הקדושה' של העיר ; כלומר , הוחל ב'זיהוי' מסיבי של האתרים הקדושים בה . במסגרת זו של ' הגיאוגראפיה הקדושה' היתה ירושלים לעיר חיי המשיח , והדבר מצא את ביטויו בשתי נוסחאות שבהן הביעו בני התקופה את יחסם לירושלים ; 'המקום שבו עמדו רגליו' וכן 'המקום שבו פעל ישועות בקרב הארץ . ' נוסחאות אלו , שראשיתן בהגות האפיפיורית של התקופה , הפכו לנחלת הכלל לקראת סוף המאה , עם נפילתה של ירושלים בידי צלאח אלדין . ( 1187 ) תוצאה אחרת של כיבוש ירושלים היה ביסוס תביעת הנצרות לשליטה פיסית פוליטית על העיר . תביעה זו נוסחה על פי _העקרון שעצם מציאות שלטון לא נוצרי בירושלים כמוה כפגיעה במשיח , והיא נקטה מונחים כגון 'נחלת המשיח' ו'הארץ המובטחת . ' כנחלת המשיח היתה ירושלים במהלך המאה הי"ב לנחלת הנצרות ; כארץ המובטחת של בני ישראל ההיסטוריים היתה ירושלים לבירת הארץ המובטחת של יורשיהם על פי הפרשנות הנוצרית . ועוד , ירושלים היתה לבירת 'ארץ הקודש' — מושג חדש שהחל תופס את מקום המושג 'המקומות הקדושים' כמהלך המאה . עצם השליטה הנוצרית על ירושלים חוללה שינוי , כך נראה , גם ביחס בין ירושלים של מטה וירושלים של מעלה . כיעד של צלבנים וצליינים כאחד היתה ירושלים לבת דמותה של העיר השמימית , כעין 'שער לירושלים של מעלה' כדרכו של המאמין הנוצרי לישועתו . במרוצת התקופה נקבע מעמדה של ירושלים כמעט ללא עוררין כאמצעי בטוח בדרכו של המאמין הנוצרי ( להוציא נזירים ) לגאולת נשמתו . ככלל , ובעיקר לגבי מעמד הלוחמים , הפכו העלייה לרגל או מסע צלב לירושלים 'שער לירושלים של מעלה . ' ואולם בו בזמן גברה ההתנגדות הכללית לעלייה לרגל של נזירים , ובכללה לירושלים , על מנת למלא את חובת 'יציבות' ( או . קביעות ) המקום , שהיא מיסודות התקנון הנזירי . עם זאת מצביעים הקולות הרבים שהתנגדו לכך על התגברות תופעת העלייה לרגל של נזירים ולאו דווקא על ירידתה . באשר להתנגדות הברורה של חוגי הרפורמה לעלייה לרגל , הרי זו היתה מוגבלת לנזירות בלבד ואין לראות בה משום שלילת הערך _'הישועתי' של העלייה לרגל לירושלים . עמדה זו מיוצגת , בין השאר , על ידי אישים כברנרד מקלרוו ופטרוס מקליני : שניהם

יד יצחק בן-צבי


For optimal sequential viewing of Kotar
CET, the Center for Educational Technology, Public Benefit Company All rights reserved to the Center for Educational Technology and participating publishers
Library Rules About the library Help