|
|
Page:233
הוכחה לגדולת הנס כי לא התרחש לא בנצרת , שם התבשרה מרים כי תלד בן מרוח הקודש ? ולא בבית לחם , שם נולד [ המשיח ] ו ולא בכפר נחום , שם ינק כתינוק ; ולא במקום כלשהו ביהודה או כגליל , שם גדל כילד , כנער , כמתבגר וכאיש צעיר , שם למד , שהה והתווכח ; אלא כמקום קבר האדון בלבד . ועוד מוכחת גדולת הנס מכך שאין האש הקדושה מופיעה לא ביום חג הבשורה , לא ביום חג המולד , לא ביום חג התגלות האדון , לא ביום חג הצגת האדון במקדש ולא ביום סבל האדון » האש השמימית אף אינה מופיעה עלי אדמות באחד משלושת הימים והלילות בהם שכב בקבר ו אלא בשבת הקדושה , היא יום התחייה ""' . מקום הקבר הוא , אפוא , סמל תחייתו של ישו ולא קבורתו . 'דעו לכם' מצהיר פטרוס , 'כי האדון אינו מוטל כמת באותו הקבר , אלא מולך הוא בשמיים כאלוהים חיים ""'! במקביל לזיהוי קבר האדון כמקום תחיית ישו , הלך והתחזק בעקבות כיבוש העיר זיהויה של ירושלים כעיר חייו של ישו . מסע הצלב הראשון והמסעות שבעקבותיו , התגברות תנועת העלייה לרגל כתקופת שלטונם של הצלבנים בירושלים וכנראה גם הפופולאריות של חיבורים על מסע הצלב הראשון ותיאורי ארץ ישראל — כל אלה העמיקו את ידיעת 'הגיאוגראפיה הקדושה . ' גורמים אלה תרמו גם להרחבתה רהעשרתה של מפת המקומות הקדושים של ירושלים בתודעה הנוצרית . כך התרחב הדימוי של ירושלים עד שהקיף את חיי המשיח בכללותם . דימוי חדש זה התאים יפה להדגשה הגוברת והולכת שהדגישו כספיריטואליות האירופית כמאות הי"א והי"כ את אנושיותו של המשיח . אין ספק כי קיים קשר בין שתי התופעות האמורות . גורם נוסף שתרם להתחזקות דימוי זה של ירושלים כ'עיר חיי המשיח' היתה העמדה האפיפיורית . הבולות האפיפיוריות שפנו שוב ושוב במהלך המאה למאמינים בקריאה לסייע לירושלים הגיעו לכל רחבי אירופה ( לעתים קרובות הוקראו בכנסיות ) והיו גורם חשוב ולעתים מכריע ביצירתם ובקביעתם של דעת הקהל ודימויה של ירושלים . "' האפיפיורות הציגה את ירושלים בעיקר כ'מקום שבו דרכו כפות רגליו , ' על פי הנאמר בתרגום הוולגאטה לתהלים קלב ז 'נשתחוה להדם רגליו , ' וכמו כן זכריה , יד .-7 'ועמדו רגליו ביום ההוא על הר הזיתים אשר על פני ירושלים מקדם . ' . .. תיאור זה נעשה במהלך המאה הי"ב לכעין 'נוסחת קודש . ' נוסחה זו מופיעה לראשונה אצל אינוקנטיוס השני 16 ) ביולי ( 1138 וחוזרת אצל אוגניוס השלישי , ( 1146 ) אלכסנדר השלישי , ( 1181 ) קלסטין השלישי ( 1192 ) ואינוקנטיוס השלישי " . ( 1199-1198 ) האפיפיורות הציגה את ירושלים , אפוא , כמי שאינה שואבת את קדושתה כרומא מקבר או מקברים ( של השליחים , ( אלא מעצם הווייתה כמקום שבו פעל ישו כאדם ושבו דרכו רגליו . בהתאם לתפיסה זו תיאר אלכסנדר השלישי את ירושלים כמקום שאותו 'פיאר וכיבד גואל הכל 10 פטרוס מקליני , דרשות , עמי . 250-248 "" , עמי . 253 וראה לעניין זה : אי פרידמן . 'מעמדה של כנסיית הקבר בתקופה הצלבנית / ספר זאב וילנאי , ב , ערך א' _שילר , ירושלים , 1987 עמי 66-58 ובעיקר עמי . 63-62 111 כזה כין העמדה האפיפיורית לבין דעת הקהל בולט בעיקר בתגובת הנצרות לנפילת ירושלים . על חשיבות הבולות האפיפיוריות בעיצוב דעת הקהל ראה : Propaganda for War . 1 he C . Morris , 8-89 Twelfth Century " . Studies in Church History , XX Dissemination of the Crusading Ideal in the א ( 19 x 3 ) . pp . נ 296 ; Eugenius Ill , ibid .. no . 62 , p . 191 . _/ ' ! .. . col . _innocent U , Oriens Pontificius , III . no . 37 . p . 147 _; ו Celestine III . r cru Pontificius , 111 . no . 166 , p . I 394 ; Alexander in . PL , 200 . no . 1 505 , col . wem _ncrtrn _nxa'S'iTm _K'xrc rat n p . 513 : no . 355 , p . 531 : no . 437 . p . 661
|
|