|
|
Page:65
נחת מחנה צלבני רענן בעכו , מחנהו של ריצירד מק 1 רנו 1 ל , ( Cornwall ) אחיו של מלך אנגליה . במשך החורף של שנת 1240 ובאביב 1241 התנהל משא ומתן בין ריצ'רד מקורנוול וסלטאן מצרים , אלמלך אלצאלח איוב , ותוצאותיו עברו כל ציפייה . הוסכם על הצדדים כי חוף ארץ ישראל יהיה שטח צלבני עד לדרומה של אשקלון ; כל הגליל יעבור לצלבנים , ומובלעת רחבת מידות בין לוד רמלה בצפון ובית לחם בדרום תקשור את החוף הצלבני אל ירושלים . הסכם זה , שהוא במידה רבה המשך הגיוני של הסכמי פרידריך השני , נתן את אותותיו גם בחיזוקה של ירושלים . ביולי , 1240 בשעה שריצ'רד עזב את הארץ לאחר ביצורה של אשקלון , נמצא בירושלים מפקד מטעם הקיסר , הוא _גו טיה _פננפייה . ( Gautier Pennenpie ) במאי 1242 אנו שומעים על מפקד המצודה ( קאסטילאן ) מטעם הקיסר בירושלים , והוא אחד פי _# ר ? 3 ננפייה Petrus ) . ( Pennapedis נציב הקיסר בממלכת הצלבנים היה ריקארדו פילאנגיירי , ( Filanghieri ) וזה העניק לקאסטילאן הנזכר הכנסה שנתית של 400 ביזאנטים מהכנסות העיר ירושלים . קשה להכריע אם מדובר בשני אנשים מאותה משפחה או באותו איש ממש , שמשני שמותיו מזכירות כמה כרוניקות צלבניות שם אחד , ואחרות מזכירות שם אחר . אולם נראה היה כי החוזה של ריצ'רד מקורנוול , שהוסיף למעשה כעין נדבך מצרי להישגים שהושגו על ידי הסכמים קודמים עם דמשק , פותח פרק של שיתוף פעולה צלבני מצרי . לכך היתה התנגדות , כזכור , מצד הטמפלארים , בעלי האוריינטציה הדמשקאית , ואתם הזדהתה המנהיגות של הבארונים הצלבניים המקומיים בראשותם של האיבלנים . אלה ניצבו מול ההוספיטאלרים ומול הצבאות הקיסריים שהוחזקו בממלכה . בשנת 1243 חודש המשא ומתן עם מצרים , והשתתפות הטמפלארים במשלחת למשא ומתן זה הכשילה אותו כמעט מלכתחילה . הפראנקים תבעו לקבל את כל החלק המערבי של ארץ ישראל , אך היה ברור שהמצרים לא יוותרו על ראש גשר מהעבר הארץ ישראלי של מדבר סיני , בדיר אלבלח ובעזה . בינתיים באו אף הצעות מדמשק , שנתמכו על ידי שליטי חמץ הרחוקה וגם כרך שבעבר הירדן הקרובה . קואליציה זו ביקשה את תמיכת הפראנקים , ובקיץ של אותה שנה ( 1244 ) הסכימו שני הצדדים לחוזה יפו , שהיה מכוון נגד מצרים . אלא שהפעם לא היו אלה בריתות התגוננות גרידא . החוזה חייב במפורש יצירת מחנה צבאי של בני הברית , שיילחם במצרים ובשליטה אלמלך אלצאלח איוב . היתה וו התחייבות הרת גורל לצלבנים . החוזה החדש אישר את הסטאטוס קוו , ומבחינה תיאורטית אף הרחיבו על כל החלק המערבי של _pK ישראל , חוץ מחברון , שכם ובית שאן — כלומר , השטחים שנשלטו על ידי אלנאצר דאוד מעבר הירדן , שהצטרף לקואליציה האנטי מצרית . היתרונות של חווה זה לא היו גדולים , מאחר שהוויתור על שטח החוף בדרום אמנם אושר . אולם שטח זה , שכלל את עזה ואת דיר אל בלח , צריך היה תחילה לכבוש מידי המצרים . אך חשיבות מיוחדת היתה לסעיף אחר בחוזה : חלקה המוסלמי של ירושלים , דהיינו , הר הבית ומסגדיו , שהיה מאז 1229 בידי המוסלמים ובחסותה של מצרים , יועבר עתה לצלבנים ' . רק חלק מן האצולה הפראנקית נתן את ידו לחוזה , והמסדרים הצבאיים — ירושלים בתעודה ממאי . 1242 פוטהסט , רגסטה , מס' . 1107 י המקור המפורט ביותר הוא איגרת של מפקד הטמפ לאדים Aimand de _PeVigord אל מפקד המסדר באנ גליה מיוני ; 1244 ראה Matlheus Paris , Chronicci n _המקורות לכך שגוטיה היה מפקד ירושלים מטעם הקיסר בשנת 1240 הם.- פיליפ מנובאר ( לעיל , הערה , ( 20 מס' 219 _> עמ' ;( 124-122 אראקלס _, פרק נא , עמ' . 421 12 _אזכ _1 ר Petrus Pennapedis כמשרת _Castellanus של
|
|